המלחמה הראשונה שהעולם צופה בה דרך הסטורי
מלחמת רוסיה-אוקראינה היא הראשונה בין מדינות שמתנהלת בעידן הרשתות החברתיות. שני הצדדים מחפשים תמונת ניצחון והמלחמה מתנהלת ברשת לא פחות ממה שהיא מתנהלת ברחובות • פרשנות
מלחמת המפרץ הייתה המלחמה הראשונה, שאותה זכינו לראות בשידור חי. אז, בזכות שידוריה של CNN, הפכה המלחמה פתאום לנגישה מאי פעם לעולם כולו. המלחמה של הימים האחרונים בין רוסיה לאוקראינה היא הראשונה שאנו זוכים לחוות ולראות בכל צד ומכל כיוון ולא רק באמצעות פרשנים על המרקע, אלא מהסטורי. הגישה לזוועות המלחמה מעולם לא הייתה נוחה יותר.
זוהי למעשה המלחמה הראשונה בעידן הרשתות החברתיות המתנהלת בין מדינות המצוידות היטב ברשתות WI-FI ומכשירים סלולריים מתקדמים. לכן, על אף הצנזורה משני הצדדים – זורמות לתקשורת וברשתות אלפי תמונות וקטעי וידאו - מטילים הפוגעים באזרחים, דרך טנקים הרומסים רכבים ועד הרגעים האיומים שבהם החיילים נופלים בשבי אויבם.
אבל השפעת הרשתות לא נגמרת רק בלייב פיד שיש לנו מהשטח – אלא גם בנרטיב של המלחמה. הכול קורה מאוד מהר, אולי מהר מדי. רגע אחד, התקשורת כבר מספידה את קייב שהולכת ליפול, ורגע לאחר מכן מעבירה ביקורת על צבא רוסיה שלא מצליח להתקדם כמצופה. הסיקור הוא כמו של מירוץ סוסים. מי מוביל ומי מאחור. מי עומד בציפיות ומי קרוב לקו הגמר. הכול מיידי ואסור לפספס אף רגע.
גם התנהלותם של מנהיגי המערב היא ברובה תקשורתית. אזהרות, נאומים עם מבט קשוח, הבטחות לעוד ועוד סנקציות. הרוב, אם לא הכול – אלה דיבורים המיועדים לתושבי אותן מדינות ולמצביעים בבחירות הקרובות. וכן, גם לאזרחי אוקראינה – להעלאת המורל (שהוא מרכיב קריטי בעמידותם).
ובין התלהבות על ניצחון חלקי של הצבא האוקראיני באחת הזירות, והחשש מהתקדמות הצבא הרוסי ברוב הזירות – עומדת ותלויה סוגית תמונת הניצחון. לכל מלחמה תמונת ניצחון משלה. מפסלו הנופל של סדאם חוסיין, דרך החיילים האמריקאים באיוו ג'ימה ועד חיילי צה"ל מניפים את דגל הדיו באום רשרש.
לרוע מזלו של פוטין, הוא טרם הצליח לייצר ולו תמונת ניצחון אחת. מצד אחד - חייליו ניסו להניף דגלים רוסיים על כמה מבני ממשל, אך לא באף עיר חשובה. מצד שני – התמונות העיקריות של כוחותיו תוקפים הם של טילים הפוגעים במבנים אזרחיים. ההפך המוחלט מהאפקט שהוא רצה להשיג.
אוקראינה לעומתו, מצליחה לייצר כמה וכמה תמונות ניצחון. המשמעותית והמיוחדת מכולם היא של הנשיא הכוכב ולדימיר זלנסקי, העומד לצד שותפיו להנהגה, לבוש בבגדי צבא, בלילה חשוך ברחובות העיר ומדבר, ללא פחד, לתושביו ולעולם כולו. כך הוא מיצב עצמו כגיבור לאומי, זכה לאהדה בינלאומית ויצר תדמית הפוכה מזו של פוטין המנהל את כל המלחמה חנוט בעניבה ומסוגר בקרמלין.
לצד זלנסקי נוצרו תמונות נוספות שיצרבו בזיכרון ההיסטורי דוגמת חיילי המשמר שהגנו בנפשם על אי הנחשים, והשאירו אחריהם קטע אודיו מצמרר שייזכר לשנים כאקט של גבורה וגאווה לאומית.
מבחינת פוטין, וזה כבר ברור לכל – יש רק שתי תמונות ניצחון נדרשות. האחת – הנפת דגל רוסיה מעל בניין הפרלמנט בקייב. השנייה – להראות את גופו של זלנסקי ללא רוח חיים. ברגע שהתמונות האלו יושגו – המלחמה למעשה תסתיים.
המלחמה עוד לא נגמרה, היא בקושי התחילה. יהיה עוד זמן לסכם, לספור את הנפות הדגלים ולספר את סיפורי הגיבורים. מה שבטוח הוא – שהמלחמה הזו מתנהלת בתקשורת לא פחות מאשר היא מתנהלת ברחובות הערים והשדות.
שי אבן הוא מרצה לתקשורת שיווקית באוניברסיטת רייכמן ומנהל האסטרטגיה במשרד בן חורין-אלכסנדרוביץ'
רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com