העיוורון הכרוני של גורמי הביטחון מול הרשות הפלסטינית • דעה

"אל תגנבו. הסוּלְטָה (הרש"פ) שונאת תחרות", משפט זה הופיע כגרפיטי על קיר בסמוך למוקטעה ברמאללה. בשטחים צמחה לה שחיתות שלטונית ממוסדת ברוח ספרה של שרה צ'אייס בשם "גנבי המדינה".

ארגון מאגד קואליציה של כמה גופים פלסטיניים שנטלו על עצמם לחקור ולפרסם את כשליה, מחדליה ובעיקר את מקרי השחיתות הרבים והקשים ברשות הפלסטינית. אמ"ן, אגף המודיעין הישראלי, הוא המעריך הלאומי הישראלי. מי שעוקב אחר הפרסומים של הארגון הפלסטיני ואחר אלה של הגורם הצה"לי יתקשה להבין מדוע בדו"חות אמ"ן אין כמעט זכר להתנהלות הרש"פ כריבון, כ"מדינה שבדרך", מעבר לאזכורים ואיומים הקבועים של "היעדר משילות שלטונית", "תיאום ביטחוני לקוי" ועוד.

מפליא הדבר כי גם באמ"ן יודעים היטב שמשטרים אינם נופלים רק בגלל חולשתם הצבאית. את ההתדרדרות ביכולת האכיפה של הרש"פ ואת הירידה בכוחה לאכוף שלטון, חוק וסדר ציבורי עד כדי הדרתה על ידי האוכלוסייה מנפות שלמות באיו"ש, יש לקשור לתופעות הקשות שמדווחות חדשות לבקרים מתוך המוקטעה ומתוך משרדי הרש"פ.

אמן טוען שתרעומת קשה קיימת ברחבי השטחים על כך שבניו של אבו מאזן התעשרו עושר מופלג שלא כחוק. נגד בכיר ברש"פ שרואה עצמו כיורשו של אבו מאזן, קיימות מספר תלונות על אונס, תקיפה מינית וניסיון לחפות על כך בתשלום דמי שתיקה. אחת לכמה שבועות מתפרסמים מקרים של מינויים יוקרתיים, שמיטת חובות ומסים, מתנות ושוחד לבכירים ולמקורבים ועוד. עבירות כגון אלה היו זוכות בכל ממשל שפוי לחקירה ולמשפט, אך כל קשר בין נורמליות לאופי המשטר במוקטעה אינו קיים.

מסורתית, צה"ל ותיאום הפעולה בשטחים נהגו שלא להתערב ואף שלא להעיר בנושאים הלא-ביטחוניים והלא-צבאיים בצד הפלסטיני כי בצמרות הביטחוניות בישראל היו מעוניינים רק בתוצר שבחזית: תיאום ביטחוני חיובי ופורה וצייתנות פלסטינית להנחיות ישראל.

כל עוד הצליחה הרשות הפלסטינית לספק את הסחורה, איש במערכת הישראלית לא נרתע מלחיצת ידם של פושעים, אנסים ושודדי דרכים, אך בו בזמן הפכה המערכת הישראלית לעיוורת והתקשתה לראות את הכרסום ההולך וגובר ביכולת השליטה של הרש"פ. הפשיעה והשחיתות של הבכירים כרסמו אט אט ב"סולטה", עד כדי הפיכתה ליישות אימפוטנטית המתקשה להילחם בטרור.

ישראל הרשמית התעוררה באיחור. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל האשימו את אבו מאזן ואנשיו באי מימוש התיאום הביטחוני ובאי נקיטת צעדים לסיכול הטרור. הערכת אמ"ן מתרצת זאת בהתעצמות כוחם של ארגוני החמא"ס והג'יהאד באיו"ש. לא ולא. שילוב קטלני של התנהגות שלטונית מופקרת לצד הטבעת הסטיגמה של "קבלנית המשנה של ישראל", רוקנו מתוכן את מעט הגושפנקא הציבורית שעוד נותרה לרש"פ.

ההיסטוריון שיחקור יום אחד את חורבנה הסופי של הרשות אפשר ויתרשם כי הגיבוי השקט שנתנה ישראל לעוולות ראשי הרש"פ בתמורה לשקט הביטחוני שקיבלה, היו הגורמים הראשיים לנפילתה. מי שיחקור את הזיקה של ישראל לרש"פ עלול להגיע למסקנות שעיוורונה של ישראל בשלבים הנוכחיים היה תולדה של שנים של אי התייחסות לפן החברתי-מוסרי והתמקדות רק בפן הביטחוני-צבאי.

אל"מ (במיל') ד"ר משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי שכיהן בעבר כמושל ג'נין ונפת בית לחם וראש מנגנון התיאום הביטחוני בתקופת הסכמי אוסלו

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com