לעג לרש: פיקוח על רשתות חברתיות יפגע קשות בחופש הביטוי

לאחרונה התבשרנו כי שר המשפטים גדעון סער הקים ועדה שתפקידה לגבש המלצות הנוגעות ליחסה של המדינה לרשתות החברתיות בזירה המשפטית והרגולטורית. ועדה זו, הכוללת נציגים בכירים ממשרד המשפטים וממשרדי ממשלה נוספים, היא דוגמה נוספת ומובהקת במיוחד לבורות של המדינה ביחס ליכולת הכמעט ולא קיימת שלה לשלוט במידע העובר ברשתות החברתיות לא כל שכן לבצע בו רגולציה.

אך חשוב מכך – ההחלטה מהווה הוכחה ניצחת לתפיסה המעוותת הקיימת בקרב שרי הממשלה, שלא מבינים את עליונותו וחשיבותו המכרעת של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית.

במרוצת השנים האחרונות, ובייחוד במהלך החודשים האחרונים, הולכת וגוברת בכל רחבי העולם הביקורת על הרשתות החברתיות הגדולות, דוגמת פייסבוק וטוויטר. כעת מתברר שגם משרד המשפטים הישראלי מצטרף למקהלה: "התרחבות הפער בין המשפט לטכנולוגיה", כתב סער במכתב שכונן את הקמת הוועדה, "מביאה לכך שהאינטרסים של המדינה, כלכלת המדינה וזכויות הפרט עלולים להיפגע ולהינזק באופן בלתי הפיך, ככל שלא נשכיל להתאים את ההסדרים החוקיים והרגולטוריים למציאות המשתנה מידי יום". בהתאם לכך, הורה סער לוועדה לגבש המלצות ל"צמצום הפער" בין הטכנולוגיה למשפט.

חלק בלתי מבוטל מהביקורת על הרשתות החברתיות - יש בו מן האמת, אבל הפתרון המתבקש אינו יכול להימצא בשדה המשפטי והרגולטורי. המחשבה כי ניתן בכלל להתאים את הדין הנוהג להתפתחות הטכנולוגית היא מחשבה תמימה, במקרה הטוב. אותו "פער בין משפט לטכנולוגיה", שעליו הלין סער במכתבו, אינו אלא מצב אינהרנטי הנגזר מעצם טיבם ומהותם של שני התחומים האלה: הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר, וכל מה שהמשפט יכול לעשות זה להגיב לכך.

כל ניסיון לייצר כללים משפטיים או רגולטוריים יוכל לטפל בכל היותר, וגם זה לא בטוח, במציאות הקיימת – מציאות שבעוד כמה חודשים כבר לא תהיה רלוונטית. בסוף, אלה רק המשתמשים שיכריעו איפה יעצרו פייסבוק וטוויטר, ועד כמה ינהלו רגולציה עצמית.

אולם הנקודה המרכזית והמהותית הרבה יותר בכל הנוגע לוועדה הבין-משרדית הזאת היא עצם הקמתה. לא זו בלבד שהמדינה, כל מדינה, אינה יכולה לשלוט בכמויות המידע העצומות העוברות ברשתות החברתיות וברחבי האינטרנט בכלל; ולא רק שבכלל לא בטוח כי יש למדינה יכולת לייצר דין מספיק כללי וראוי ביחס לסיטואציות שנוצרות ברשתות החברתיות – אלא שלעניות דעתי גם אין לה כל מנדט לנהוג כך.

איך שלא נסובב את זה, כניסתה של המדינה לשדה הרשתות החברתיות מהווה דריסת רגל גסה בתוך זירה שאין לה לחפש בתוכה. חופש הביטוי, אותו עיקרון שבלעדיו לא תיתכן דמוקרטיה ושבסופו של דבר על בסיסו מתנהלות הרשתות החברתיות – אינו עניין לרגולציה של המדינה. האמירה כאילו זכויות הפרט עלולות להיפגע בעקבות התרחבות הפער בין המשפט לטכנולוגיה, היא מעין לעג לרש. הרשתות החברתיות איפשרו ועדיין מאפשרות את הרחבתו של חופש הביטוי מעבר לגבולות שהכרנו בעשורים האחרונים.

כפי שברור לנו שאל לה למדינה לבצע רגולציה על התכנים המשודרים בערוצי החדשות או בעיתונים היומיים, כך גם צריך להיות ברור שהיא לא אמורה להתערב בתכנים המועלים ברשתות החברתיות. זה לא שאין לענקיות הטכנולוגיה מה לשפר בתחום, וכמובן שכיום לפייסבוק ולטוויטר יש מנדט גדול שגם הוא עלול לפגוע בחופש הביטוי. אבל בואו לא נתבלבל: זה לא תפקידה של המדינה לטפל בפערים האלה.

בדין הישראלי קיימים מספיק כלים, כמו למשל חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, שיכולים לסייע לפרט או לתאגיד שנפגעו בעקבות דברים שנכתבו ברשתות החברתיות. מוטב לו המדינה תקל את השימוש בכלים המשפטיים הקיימים כבר היום, במקום לחפש במקום אחר פתרונות שעלולים להיות מסוכנים.

עורך הדין אריה ארבוס מתמחה בדין האזרחי והמנהלי, בעלים שותף במשרד עורכי הדין ארבוס-קדם-צור

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com