איכוני השב"כ: היום זה זמני, מחר זה יכול להפוך להרגל

החלטת הממשלה לעשות שימוש באיכוני השב"כ כחלק מהחקירות האפידמיולוגיות לנושאי הווריאנט "אומיקרון" היא פגיעה ממשית וחמורה בכל אחת ואחד מאיתנו, אך בעיקר מדרון חלקלק שתחילת הגלישה בו מבשרת רעות ביחס לעתיד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון

ההחלטה להחזיר את השימוש באיכוני השב"כ כדי לבצע מעקב אחר ההתפשטות בישראל של זן ה"אומיקרון" היא החלטה שצריכה להדיר שינה מעיניהם של כל תושבי מדינת ישראל בכלל, ובפרט ממי שזכויות הפרט ובראשן הזכות לפרטיות חשובה להם.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-2-vod-the-main-edition-clips-part-2811212024' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_9m9mg6js' duration='648']

למי שכבר שכח לשכוח את הסוגיה הנפיצה שליוותה אותנו מאז מרץ 2020 ועד מרץ 2021 – אז פסק בג"ץ בעתירה שהוגשה נגד השימוש הכמעט בלתי מוגבל שקנתה לעצמה המדינה בכלי הקיצוני הזה, השימוש באיכוני השב"כ נועד בראש ובראשונה לסייע בביצוע חקירה אפידמיולוגית ואיתור המגעים הפיזיים שיצרו חולי קורונה מאומתים עם אנשים אחרים. בכך, אמור הכלי השנוי במחלוקת הזה לסייע למשרד הבריאות להודיע למי שבאו במגע עם נושאי קורונה מאומתים להיכנס לבידוד ולעצור את התפשטות הנגיף מאדם לאדם.

בתור בוגרי הסיבוב הקודם שבו התנהל ויכוח ציבורי ער סביב השימוש של המדינה באיכוני השב"כ, רובנו כבר ודאי יודעים לדקלם היטב כי הנזק הממשי שמתרחש כתוצאה מהשימוש באיכוני שב"כ בביצוע חקירות אפידמיולוגיות נעוץ בראש ובראשונה בפגיעה הברורה ושאינה משתמעת לשני פנים בזכות החוקתית לפרטיות. גם בג"ץ קבע זאת בפסק דינו, אם כי בחר שלא להתערב בחוק שהסדיר זאת, אלא רק לצמצם את אופן הפעלתו.

אחד הדברים שלמדתי עוד מהסיבוב הקודם הוא כי לרובנו קשה להבין את המשמעות המלאה והשלמה של פגיעה בזכות החשובה הזאת, בייחוד בעידן הטכנולוגי עתיר המידע והנתונים שבו אנו חיים. הבנתי כי רובנו חווים פגיעה בזכות חוקתית כעניין עקרוני או תיאורטי גרידא, במיוחד כאשר מדובר בזכות ערטילאית כמו הזכות לפרטיות.

אלא שהאמת היא כי פגיעה בזכות לפרטיות בעקבות איכוני השב"כ היא לחלוטין אינה עניין למשפטנים, אקדמאים ותיאורטיקנים. לא רק שמדובר בפגיעה ממשית וחודרנית שמהווה סכנה אמיתית לזכותו הבסיסית של אדם לשהות במרחב שלו עצמו לבדו, זכות שאמורה להיות מופרת רק תחת הסכמתו המלאה והמפורשת של האדם; אלא גם שהשימוש באיכוני השב"כ לצורך חקירה אפידמיולוגית הוא הדוגמה הקלאסית לביטוי "מדרון חלקלק". במקרה הזה, מדובר במדרון חלקלק במיוחד.

אזכיר, כי איכוני השב"כ הם כלי שפותח כדי להילחם בפעילי ובארגוני טרור אלא שבדיוק כאן טמונה הסכנה הגדולה – דווקא בגלל שמדובר בכלי שנתפס "נקי" יחסית וכל כך מוצלח, אנחנו עלולים למצוא אותו חודר לתחומים נוספים בחיינו.

במילים אחרות, אחרי שנתרגל לכך שאיכוני השב"כ הם כלי לגיטימי גם במאבקים אזרחיים לחלוטין, כבר יהיה קשה מאוד לעצור את המדינה מלהשתמש בכלי הזה במקומות אחרים. כך, למשל, אם ניתן להשתמש באיכוני השב"כ כחלק ממאבק לבלימת התפשטות מגיפה, מדוע שאי אפשר יהיה להשתמש בהם גם כדי להילחם באופן גורף כלפי כל מי שקיים למשטרה חשד כי הוא עומד לבצע עבירה פלילית, ללא צורך לפנות לבית-המשפט?

ואם אפשר להשתמש באיכוני שב"כ כדי לאתר עם מי נפגש חולה מאומת, למה שאי אפשר יהיה להשתמש בהם כדי להרכיב רשימה של עדי ראייה לאירועים פליליים או אירועים אחרים שנציגי המדינה רוצים לתחקר? המדרון, עיננו הרואות, עשוי להוביל אותנו בקלות לתהום.

עו"ד נאוה זרנגר מתמחה במשפט הפלילי ותובעת משטרתית לשעבר

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com