תלמידי ישראל צריכים יציבות, לא רפורמות | דעה

ב-26 באפריל 2022 הציגה ד"ר יפעת שאשא ביטון, עד לא מכבר שרת החינוך, את רפורמת הבגרויות במקצועות המח"ר (מורשת, חברה ורוח). הרפורמה מבוססת על החלפת הבחינות החיצוניות במקצועות ההומניים בבחינות פנימיות ועבודת גמר בתחומי דעת כמו היסטוריה, ספרות, אזרחות ותנ"ך. באמצעות המהלך, קיוותה השרה היוצאת לעדכן את שיטות ההוראה והלמידה שהיו נהוגות במערכת החינוך מזה שנים.

הגורמים המקצועיים במשרד החינוך האמינו כי הרפורמה תכשיר את התלמידים לעולם של המאה ה-21 המשתנה במהירות, ותבסס מיומנויות אקדמיות חיוניות הכוללות בין היתר יכולת לשאול שאלות, איסוף ומיזוג מידע, הצגה בכתב ובעל פה, יכולת ניתוח ועבודה בצוות. ובמילים אחרות: ללמד את הילדים ובני הנוער כיצד ללמוד נכון בעצמם ולא רק לשנן חומר.

למרבה הצער, כנהוג במדינת ישראל בה כיהנו בשני העשורים האחרונים עשרה שרי חינוך, גם הרפורמה של המחר פגשה שר חינוך חדש. כעבור חצי שנה בלבד, ועוד בטרם הוטמעה כהלכה, החליט שר החינוך יואב קיש לבטל את הרפורמה מיד עם כניסתו לתפקיד.

בהודעה הרשמית שהוציא משרד החינוך בשבוע שעבר נכתב כך: "בתום שורה של דיונים, ונוכח המשובים שהצטברו ממנהלים, גורמי המקצוע במטה ומורים, מהם עולה תמונה המצביעה על קשיים ביישום רפורמת הבגרויות במקצועות המח"ר, ועל פגיעה ביציבות ובחשיבות של מקצועות ההומניסטיקה, הודיע שר החינוך, ח"כ יואב קיש, על ביטול הרפורמה של שרת החינוך לשעבר..."

ביטול רפורמת הבגרויות עוררה סערה רבתי והתגוששות בין מחנות פוליטיים. אינספור ידיעות ומאמרי מערכת הדהדו דעות בעד ונגד ולשיח הציבורי זלגו בעיקר טיעונים שמקורם בפוזיציה. הדיון בנחיצותה או נחיצותה של הרפורמה הוא חשוב, כמו השאלה על מקומם של המקצועות ההומניים בלמידה העכשווית והערך שלהם לגיבוש הזהות האישית והלאומית של התלמידים. אך כמה אנשים שאלו את עצמם כיצד הספיק שר החינוך הטרי לקיים "שורה של דיונים" ולקבל החלטה מושכלת בנושא כל כך מרכזי וחשוב, ימים ספורים לאחר שנכנס לתפקידו?

לגוף מורכב ומסועף כמו מערכת החינוך, רפורמות הן מצרך חיוני ובריא. הן מסייעות לבצע התאמה לצרכים המשתנים, מהוות זרז להתחדשות וההתרעננות ואף שומרות על קיומו של עניין הציבור במערכת. הרפורמות שהופעלו במהלך השנים במערכת החינוך בישראל נבעו מתהליכים חברתיים ופוליטיים פנימיים וגם מתהליכים בין-לאומיים, חלקן יושמו לאורך זמן והתקבעו, חלקן יושמו עם התאמות ושינויים שנדרשו במהלך השנים, וחלק לא מבוטל מהן התמוסס או נגנז בשל חילופי גברי תכופים בראשות המשרד שפשוט לא נתנו סיכוי ליישמן.

משרד החינוך הוא פירמידה ארגונית שבבסיסה נמצא השטח, מוסדות החינוך. המנוע שמניע את בתי הספר והגנים הם צוותי ההוראה שנמצאים בשטח וחיים אותו מדיי יום. כל שינוי בתוכנית הלימודים מצריך זמן הרצה סביר ומנגנוני הטמעה יעילים ברמות שונות כמו פיקוח, ביקורת וקשר עם ההורים. משמעות הדבר הוא שעל מנת להטמיע שינוי כהלכה ברמת בית הספר ישנם שני מרכיבי עלות. הראשון שבהם הוא זמן, שמוסד חינוכי צריך בכדי לעלות על מסלול חדש, בדיוק כמו מכלית ענק שנדרשות כמה שעות כדי לבצע כל שינוי בכיוון ההפלגה שלה. המרכיב השני הוא איכות ההוראה שעלולה להיפגע למשך תקופת הטמעת השינויים.

היינו רוצים להאמין שכאשר משרד החינוך שוקל להנחיל רפורמה חדשה הוא שם על כף המאזניים את מחיר השינוי מול תועלת השינוי. אך כאשר מתווה אחד דורס את המתווה הקודם ומשרד החינוך ממשיך להצניח לשטח רפורמות בצורה רוחבית וללא דיון מעמיק, הן לא יכולות להבשיל והמערכת כולה נפגעת. הראשונים לשלם את מחיר הפגיעה של הרפורמות הם התלמידים עצמם.

חוסר היציבות הפוליטית, ותחלופה רבה של שרי חינוך בממוצע בכל שנתיים, גוררות אחריה זעזועים כבדים שמקורם לאו דווקא בשיקולים מקצועיים גרידה לטובת התלמידים. כל שר חינוך נכנס למשרד עם סדר יום משלו שאותו הוא מבקש להנחיל ובעיקר מעוניין להשאיר את חותמו במערכת. הפתרון הנוח והמוכר הוא איך לא - להציע רפורמה חדשה. גם שרי חינוך מאותה מפלגה המכהנים בתקופות שונות, ומחזיקים באידיאולוגיה דומה, מקדמים רפורמות שונות כדי להירשם בדפי ההיסטוריה. התוצאה המרה הינה שרוב הרפורמות לא מצליחות למצות את היעדים שנקבעו להן.

בכל הקשור ליעילות תהליכים והטמעתם בשטח מוטב שנלמד מפינלנד, שמערכת החינוך שלה מובילה עולמית בשורה של פרמטרים. הצלחתה של רפורמת החינוך של פינלנד נעוצה בראש ובראשונה בניתוק מערכת החינוך מהפוליטיקה. הרפורמה החלה בהקמת רשות חינוך עצמאית שאינה קשורה בעבותות לממשלה ולשריה המתחלפים.

רשות החינוך במדינה הצפון אירופית תוכננה כך שהיא יכולה לבצע תהליכים ארוכי טווח וליישם אותם בשטח, מבלי להיות עסוקה בשאלת היציבות הפוליטית. כל עוד מערכת החינוך בישראל תהיה נתונה בידי הקפריזות של הפוליטיקאים, לא ניתן יהיה לשפר אותה ולבצע בה שינויים הכרחיים. כל זמן שזה נמשך, איכות החינוך תרד, התלמידים ייפגעו - ומדינת ישראל תמשיך לשכון אחר כבוד בתחתית טבלאות ההישגים העולמית.

פרופ' יהודה פלד הוא מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com