הקרב על הנרטיב: אסור לתת לנתניהו לשכתב את ההיסטוריה | דעה

המלחמה טרם הסתיימה וראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מכין את קמפיין הבחירות שלו. החטופים החיים בבית, איראן כביכול הובסה, והכינוי של ראש הממשלה נתניהו למלחמה, "מלחמת התקומה", הפך לשמה הרשמי של המלחמה. יש כל כך הרבה שמות שהיו הולמים הרבה יותר את השנתיים האחרונות - "מלחמת 7 באוקטובר", "מלחמת עוטף עזה", "מלחמת שמחת תורה", אבל נתניהו רוצה לקבע את הנרטיב.

שכתוב ההיסטוריה זה לא דבר חדש עבור ממשלות נתניהו, שהפכו את זה לשיטה הנפוצה ביותר להנדסת התודעה של הציבור. זה מתחיל בדברים קטנים ומצחיקים, כמו שרת התחבורה מירי רגב שאמרה בריאיון עם חנוך דאום ש"לא הרגו את רבין" כמטאפורה לא הולמת ללינץ' התקשורתי שלטענתה עברה, אבל זה המשיך עם צעדים הרבה יותר גרועים, כמו צילום טקסים מראש ללא שידור חי בגלל חשש מהפרעות. למעשה רגב היא דוגמה ומופת לשיטת שינוי הנרטיב, ולפני כחודשיים היא הגיעה לשיא, וזה אפילו לא קשור למלחמה.

בשיאו של כאוס תחבורתי במהלכו תקלה חמורה ברכבת שיבשה את תנועת הרכבות וגרמה לעיכובים רבים, השרה שיקרה במצח נחושה ואמרה: "אין כאוס תחבורתי". כי ככה היא החליטה. כמובן שלא מעניין אותה הקטל בכבישים, גם לא העבודות בכביש שגורמות לפקקים כי לא מוכנים שיעבדו בסוף השבוע, או העובדה שילדים בגיל 12 כבר רוכבים על קורקינטים חשמליים. למה היא כן דואגת? לנושא האהוב עליה כמובן, לטיסות.

הניסיונות לטשטש את המציאות ולחרוט נרטיב חדש בזיכרון הקולקטיבי מגיעים לשיאם עם העיסוק בשם המלחמה. בשבועות האחרונים נתניהו קיבל חיזוקים חיוביים מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ שבנאומו בכנסת הציע לנשיא יצחק הרצוג להעניק חנינה לראש הממשלה, במעין חצי הלצה. האישור הזה מבחוץ נתן לביבי את הבוסט שהוא צריך כדי להוציא לפועל את התוכנית שלו לבחירות הבאות: שינוי הדיסקט, ושינוי הנרטיב.

שינוי הדיסקט הוא השלב הראשון, אחרי שקרא שוב ושוב בכל האולפנים "עד הניצחון המוחלט!" נתניהו שכתב את דף המסרים וקרא לפיוס, אחדות ואחווה בעם, כשברקע שליחיו של השר בן גביר מטרידים מפגינים,גלית דיסטל-אטבריאן מציעה חוקי דת חדשים ושרים כמו שלמה קרעי עולבים ביועצת המשפטית לממשלה וצוותה. מאוחר יותר ימשיך נתניהו לקרוא לאחדות בעם, ובפועל ממשלתו תפעל לקידום המהפכה המשפטית בה חשקה נפשו.

השלב השני בקמפיין הבחירות הושלם השבוע. שינוי השם הוא לא סתם ניסיון חמוד של ראש הממשלה לעודד את העם, זה ניסיון לטשטש את הכישלון. להפוך את תמונת ההפסד של 7 באוקטובר לתמונת הניצחון של "חרבות ברזל". אבל האם ככה נראה ניצחון?

תומכי הליכוד יקראו לזה תבוסתנות, אני קורא לזה להסתכל למציאות בעיניים. בשנת 279 לפני הספירה אמר המלך פירוס על ניצחונו מול הרומאים: "אם ננצח את הרומאים בעוד קרב אחד, נאבד אובדן גמור", או בתרגום המוכר יותר - "עוד ניצחון כזה ואבדנו". זה המצב כאן. כ-2,000 ישראלים נהרגו במלחמה, יותר מ-30 אלף נפצעו, מעל ל-300 אלף פונו מבתיהם, הלומי קרב הורגים את עצמם בגלל התפקוד הלקוי של המערכות בישראל. אל לנו לשכוח את המחדל הזה שעליו היה אמון לא אחר מראש הממשלה נתניהו. אז כן, עוד ניצחון כזה - ואבדנו.

מה נותר לנו לעשות? פשוט לא לאפשר את זה. לא לשתף פעולה ולהתחיל לקרוא לזה "מלחמת התקומה" ולא לקנות את שינוי הדיסקט. זה הזמן שלנו להראות לראש הממשלה את הדלת החוצה. למרות התלונות עליהן חזר נתניהו לאורך העשור האחרון לגבי סיקור לא אובייקטיבי, רוב הפרשנים נוטים לסלוח לנתניהו ולזכור שהוא עשה גם דברים טובים, אבל אנשים רעים עושים דברים טובים לפעמים, כשם שאנשים טובים עושים דברים רעים לפעמים.

כשמסתכלים על המאזניים ושוקלים את הטוב שעשה ראש הממשלה, משקל המתים תחת ממשלתו של נתניהו עולה על מעלותיו של ראש הממשלה, וגם אם הוא ינסה לשנות את ההיסטוריה, להחליף את השם של מבצע "עם כלביא" למלחמת "קרענו את האיראנים", או לקרוא לאחדות והרמוניה בעם, אנחנו צריכים לזכור לו את הגופות שהצטברו בשנתיים האחרונות, לפחות עד שיתפטר על מנת לנהל את ענייניו המשפטיים - לפני שיעשה נזק נוסף למדינת ישראל.

לירון רודיק הוא עורך בדסק הדיגיטל של חדשות 13