אין בישראל אופוזיציה חברתית

בשבועות האחרונים החלה תופעה חדשה בטוויטר. חברי כנסת ופעילים מרכזיים בליכוד מקשטים את הפרופיל שלהם בדגלה של הדיקטטורה הרצחנית של צפון קוריאה. הגדילו לעשות גם חברי כנסת ושרים לשעבר כששיתפו תמונות עשויות בפוטושופ לא כל כך מהודק, שבהן מחזיקים ידיים ראש הממשלה נפתלי בנט ומנהיגה האכזרי של צפון קוריאה, קים ג'ונג און.

עוד פעולה אופוזיציונית מרשימה שנרשמה השבוע היא צעדה של אלפים להתנחלות בחומש, שם מתנהל קרב אמוציונלי על שלושה צריפים בלב השטחים. ברקע, דודי אמסלם מצהיר שכשהליכוד  יחזרו לשלטון, הם יעמידו את מנדלבליט לדין.

מעבר לטיעון המוסרי הפגום של השוואת ראש ממשלת ישראל לרודן שמענה ורוצח אזרחים במחנות ריכוז ודיקטטורה מסוגרת של עשרות שנים, יש פה גם פגם אופוזיציוני של מי ששכחו לנהל מאבקים אזרחיים לטובתם של אזרחים.

מי שהתאהבו בקונספירציות, בברנז'ת הטוויטר ובדיונים על מדעי המדינה, שכחו לגמרי איפה הציבור. האופוזיציה התאהבה במשחק האופוזיציוני ושכחה את תפקידה - לכבוש בחזרה את לבבות הציבור סביב כשלי הממשלה ולבבות הציבור, לא נמצאים על הגבעה בחומש ובטח שלא בצפון קוריאה.

בחצי השנה האחרונה, מאז שהממשלה הזאת הוקמה, עלו מחירי הדיור ב-10%. יוקר המחיה מזנק באופן שאין ישראלי אחד שלא מרגיש בכך והפקקים הם תופעה בלתי נסבלת. השכר במשק נשחק למימדים קשים, שהרי בזמן שהמחירים ממשיכים לזנק, איש לא טרח לבצע עדכון רציני לשכר המינימום. ברקע התופעות האלה - הממשלה ממשיכה להתנפח ללא הפסקה באופן שמטריד את הציבור ומוסיף עננה לא חיובית של ג'ובים וחלטורה. כל אלה, הם נושאים פופולריים במיוחד לאופוזיציה רועשת וחובטת.

כל יועץ טוב יסביר שהשאלה היא לא מי אשם בכך שהגענו למצב הזה - אלא איזה נרטיב מוכרים לציבור סביב זה ועבור מה יוצאים למאבק ציבורי. האופוזיציה וחברי הכנסת צריכים לשאול עצמם איזה ציבור הם יכולים כעת לאגד סביבם, מהו פרופיל המצביעים שיסייע להם לשבור את השוויון בגושים או לחילופין, מיהו פרופיל התומכים שיסייע לחבר כנסת מסוים כעת לסחוף אחריו, בטח במפלגה הדמוקרטית שמובילה את האופוזיציה והמפקד שלה פתוח לחברים חדשים.

ולמרות זאת, בזמן שהאופוזיציה עסוקה באירועים משפטיים שלא מדברים אל לב לבו של הציבור, בישראל אין אופוזיציה חברתית, אין אופוזיציה לאומית, אין אופוזיציה ממלכתית. אופוזיציה מהסוג הזה לא דורשת לנטוש את מאבקי "הבייס", היא יכולה לבוא בנוסף. שהרי, לא כל חברי הכנסת יכולים לבלוט סביב אותו הנושא. במקום לשחק על כל המגרש, נשארים רבים מאחור.

ראו לדוגמא את המאבק הציבורי הרציני היחיד שהובילה האופוזיציה ונכנס אל תוך גבולות הקונצנזוס - המאבק על שכר החיילים. מדובר במאבק שצבר תאוצה ברחבי הארץ, קיבל תמיכה מקיר לקיר, חיבוק מכלי התקשורת והציבור הישראלי. זה יצר הלכה למעשה הופעות תקשורתיות רבות ליוזמיו ובסופו של דבר גם ניצחון משמעותי. שכר החיילים עלה.

מול חברי הכנסת של האופוזיציה ישנו אוקיינוס כחול ובוהק, כזה שאיש לא מעז לשחות בו. חבר האופוזיציה שיחליט לצאת למאבקים שכאלה יזכה בכל הקופה, אם האופוזיציה תצא לשם היא גם יכולה באמת לערער את הממשלה, לצד המתקפה מימין, לא במקום - יש מספיק תחמושת לכולם ולמרות זאת, איש מחברי האופוזיציה לא מעז לסטות מהקו הכללי של גידופים על היועץ המשפטי לממשלה או תלונה על גניבת בחירות.

אלעד וולף הוא יועץ למאבקים ציבוריים

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com