השפיות תחלחל לחיינו רק כשנצליח לפתור את סוגיית משפט נתניהו

הכתבה הראשונה של המסע השבועי בדרכים של ליאור קינן ושלי, שתשודר הערב (שישי) בתוכנית "שישי" - יומן סיכום השבוע החדש של חדשות 13 - הייתה ביקור בקרקס הכי גדול שפועל כיום בישראל: משפט נתניהו. אתה יכול לקרוא על זה, לשמוע על זה סיפורים ודיווחים, אבל עד שאתה לא שם ממש, קשה מאד להסביר עד כמה האירוע הזה מוזר ולא אחת מעוות.

מפגינים ותומכים משני הצדדים ברחבת הכניסה לבית המשפט. אוהדים, בעלי אינטרסים ועיתונאים - כולם נדחקים לאולם בית המשפט - בקומה מינוס 2 - שתכולתו לא עולה על 50 מקומות. באים לא רק לחזות, כי אם גם להיות מעורבים בהצגה הכי טובה, ובוודאי הכי ארוכה, כיום בישראל.

בדרך לשם אמרתי לליאור שמוכרחים לשים סוף למופע המטורלל הזה, שכרגע מבלבל ומערער את ישראל, ומשמש כדלק שממשיך להניע את מלחמות ה"רק ביבי" ב"רק לא ביבי". המשפט הזה, בעיניי, הוא נקודת המפנה בהיסטוריה של המקום הזה, והרגע שבו החליט ראש הממשלה לשבור את הכלים, לסטות מדרכו הממלכתית, ולהכריז מלחמה גלויה על מערכת הצדק הישראלית.

שם קבור הכלב למצבנו הפנימי - בתחושה (האמיתית והאותנטית) של נתניהו ושל רבים מתומכיו, שמערכת הצדק הישראלית הפכה לצד פעיל במאבק הפוליטי שניטש בישראל. לשיטת נתניהו - והוא לא טועה מאוד - מערכת המשפט החליטה, באמצעות התיקים הללו, לנסות להביא לסיום שלטונו.

לדעתי יש צורך להפסיק את המשפט כרגע, עד לתקופה שבה נתניהו יפרוש מהחיים הפוליטיים. יהיה הרבה יותר הגיוני וסביר לשפוט אדם כאשר לא מוטלות על כתפיו משימות והחלטות הרות גורל לישראל.

ליאור, מן הסתם, סבורה אחרת. אבל הקונפליקט בין שתי הגישות שלנו מייצג גם את הקונפליקט הפנימי בישראל, ואת השאלה שקורעת אותה - האם החוק ומערכת המשפט עומדים מעל למדינה ולצרכיה, או שחוק הוא חוק וכללים הם כללים ויש לשחק לפי כללי המשחק, אחרת לא יוותר לאף אחד מאיתנו מגרש דמוקרטי וחוקי ב-א-מ-ת לשחק עליו.

שני הצדדים צודקים, כל אחד ממקומו, אבל גם טועים, כל אחד ממקומו. ועד שתושג הכרעה במשפט, או עסקת טיעון, או חנינה, צפוי המשפט הזה להיות משקולת על צווארה של המדינה הזאת. מדינה שזקוקה לזריקת שפיות שמנה מאוד. והשפיות תתחיל לחלחל לחיינו רק כשנצליח לפתור את סוגיית משפט נתניהו.