לא מחדשים וחוזרים על עצמם: גם הפוליטיקאים כבר אדישים • דעה

64 ימים נותרו עד שנגיע שוב לקלפיות, בפעם החמישית בשלוש שנים וחצי, כדי לבחור 120 נבחרי ציבור. הבעיה היא שלא רק הציבור אדיש, אלא נראה שגם הפוליטיקאים כבר מאסו במערכת בחירות אחת אחרי השנייה.

אפילו הסאגה סביב איתמר בן גביר, שבכל מערכת בחירות התקבלה החלטה שלו או של שותפיו לגבי עתיד הריצה בבחירות רק ברגע האחרון, הסתיימה מוקדם מהצפוי עם איחוד (גם כן צפוי) עם בצלאל סמוטריץ'.

מערכת הבחירות החמישית לא שונה ממערכת הבחירות הראשונה ב-9 באפריל 2019. כמו אז, גם היום, הקרב היה ונותר "רק ביבי" או "רק לא ביבי". נתניהו והליכוד ממשיכים בסיסמת "לפיד יקים ממשלה עם המשותפת ורע"מ" וגוש ממשלת השינוי ממשיך בקו של "נתניהו הנאשם" והסכנה לדבריהם מפני כהונה של בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בקבינט.

גם מיזם "המחנה הממלכתי" של גנץ-סער-איזנקוט לא ממריא אחרי הצטרפותו של האחרון והסקרים ממשיכים להעניק להם סביב 12 מנדטים. אמנם עוד מוקדם מאוד וייתכן שישנה הערכת חסר בסקרים (אולי גם עודף מי ידוע), אבל זה לא שלפתע השלישייה שמורכבת משני רמטכ"לים לשעבר תוכל לזנק לפתע לקידומת 2 ביום הבוחר.

גם הסאגה של כן איחוד בין העבודה ומרצ או לא מתחילה כבר לעייף. מרצ תעבור אחוז חסימה בשל היותה מפלגה ותיקה. בכמה? זו שאלה שקשה לענות עליה. אבל לא בטוח שאיחוד יביא לאיזו בשורה עבור "מחנה השינוי".

אני חושב שהשאלה המרכזית ביותר בבחירות הללו תהיה האם איילת שקד תעבור את אחוז החסימה. כרגע אומרת יו"ר הרוח הציונית, שעד כה בנתה מפלגה לא מושכת לעין, שהיא רצה עד הסוף. היא גם מתעקשת לומר שוב ושוב שהיא לא תהיה זו שתשלים לנתניהו 61. אז קודם כל היא צריכה לעבור את אחוז החסימה, דבר שכרגע לא מתרחש ברוב הסקרים שהתפרסמו.

נותרו עוד קצת יותר משבועיים עד למועד סגירת הרשימות. מערכת הבחירות הנוכחית יכולה להתניע רק לאחר 15 בספטמבר – אך גם זה מוטל בספק. הפוליטיקאים עייפים, הציבור עייף – והקרב על 61 ימשיך אבל בפול גז בניוטרל.