גנץ רצה אחדות - והפך אותה לחבל התלייה הפוליטי שלו | דעה
מההבטחה הגדולה לשינוי ועד להתאבדות הפוליטית בכיכר העיר: בני גנץ נאחז ברעיון האחדות עד הרגע האחרון, מבלי להבין שבישראל של היום - המוצר הזה פשוט כבר לא למכירה
כשבני גנץ פרץ לפוליטיקה זה היה מרענן. הוא הוצג כאלטרנטיבה אמיתית לבנימין נתניהו, הבטיח פוליטיקה אחרת, ובמשך תקופה ארוכה היה נראה שהוא אכן המועמד המוביל לראשות הממשלה. הוא הגיע למעמד הזה מפוזיציה די נוחה - לאחר שהיה רמטכ"ל די אהוד בקרב הציבור, בעקבות תדמית שטיפח כאדם אנושי ונחמד בסך הכל. עם הזמן הוא נחשף כטירון בזירה הפוליטית, והחלק הזה בחייו נגדע אתמול כשגנץ הוציא את עצמו להורג בכיכר העיר - ופרש מהתמודדות במערכת הבחירות הנוכחית.
מובן מאליו שהפרישה הזאת היא צעד מבורך עבור גוש השינוי, אבל ההתאבדות הפוליטית של גנץ התחילה הרבה לפני מערכת הבחירות הנוכחית. למעשה, זה התחיל כשנכנס לממשלה ה-35 כראש הממשלה החלופי לצד נתניהו. הפארסה הזאת נגמרה די מהר, וכידוע הרוטציה לא יצאה לפועל, כפי שכולם חוץ מגנץ ציפו. אל תדאגו, לא ניכנס לכל ההיסטוריה של גנץ כשעיר לעזאזל פוליטי, אבל אני רק רוצה להגיד שרעיון ה"אחדות" של גנץ הוא לא דבר חדש. זה העקרון שהנחה אותו לאורך כל הדרך ואלה קרנות המזבח בהן הוא נאחז, אך רצה הגורל והרצון הזה לאחדות בעם הלך ונחלש.
למעשה גנץ מכר מוצר שאין לו כבר ביקוש - אחדות בכל מחיר. הרעיון הזה לא אפשרי בישראל של שנת 2026. בצד אחד של המפה יש את מצביעי גוש נתניהו שמתחלקים לביביסטים, חרדים ומתנחלים - ובצד השני אנשים שרוצים שינוי במצבה המדרדר של המדינה. האחדות הדמיונית שגנץ מבטיח לא קיימת, כי מי שקרא לפני רגע לממשלת אחדות ורגע אחר כך הכפיש את יריביו הפוליטיים מכל צדי המפה עסק במשך שנים בשיסוע ופילוג החברה הישראלית. הנזק נעשה, ולמרות הכל הנאיביות של גנץ אומרת "אם נשב עם כולם, כולל עם נתניהו, הכל יהיה פה בסדר". אבל זה לא נכון. את הנזק שממשלות נתניהו עשו פה ייקח שנים לתקן, והצעד הראשון הוא להחליף את הממשלה ולא לשבת עם האנשים שהיו על ההגה כשחמאס יצא לטבח הנורא ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה.
אבל גנץ, הוא המשיך לצעוק "אחדות" ועד הרגע האחרון ניסה לשכנע אותנו לקנות מוצר שלא קיים, כי על הנייר מי לא היה רוצה שנדלג ביחד, יד ביד, לעבר השקיעה, על גבי קשת בענן? אך כשמגיעים לשאלה מה מוכנים להקריב למענה - התמונה משתנה. בסקר של המכון למדיניות העם היהודי נראית ירידה משמעותית בחשיבות של נושא האחדות לעומת נושאים אחרים כמו ביטחון, לדוגמה, ולא סתם נתניהו הפסיק לדבר על אחדות. האזרח הישראלי לא באמת מוכן להקריב דבר בשביל האחדות בה גנץ חפץ. אם הייתם שואלים אותי לפני ארבע שנים הייתי כנראה אומר שכמובן שאחדות היא הדבר הכי חשוב, אבל שזה יקרה רק אחרי אסון גדול, כשהביביסטים יתפכחו מפולחן האישיות שנעשה למנהיג העליון. האסון קרה, אבל הביביסטים לא התעוררו.
זה מעלה את השאלה הבאה: עם מי אנחנו רוצים אחדות? כי אחדות עם הביביסטים היא רק לפי התנאים שלהם - רפורמה משפטית, חנינה לנתניהו והמשך דרכו כראש הממשלה היחיד של מדינת ישראל. אחדות עם החרדים - ללא חוק גיוס אמיתי והם ימשיכו לחיות על חשבוננו ועל חשבון הרוגי המלחמה. אחדות עם המתנחלים - רק במחיר של הרחבת ההתנחלויות שרק עושות נזק למדינה, במיוחד עם הפוגרומים שמשתוללים ביהודה ושומרון. איזו אחדות אפשר להשיג פה בדיוק?
מה שצריך כאן זה לא אחדות, אלא להגיד לגוש נתניהו: "הרסתם מספיק, חירבתם את המדינה, עכשיו תנו לנו את ההגה, נחזיר את המדינה למסלול". ואחרי שזה יקרה נצטרך להעביר את המדינה המופרעת הזאת תהליך ארוך של תיקון - שיקום משרדי ממשלה, שיקום אמון הציבור במדינה, שיקום מערכת החינוך עם דגש מיוחד על החינוך בפריפריה ורק אחר כך, אולי, נוכל לדבר על אחדות. במצב הנוכחי - אולי פשוט עדיף בלי.
במקום זאת, גנץ בחר להתאבד על מזבח האחדות ובכך הפך את המצע שלו לחבל תלייה פוליטי שהלך והתהדק על צווארו. זה די עצוב כשחושבים על זה ואני מאמין בלב שלם שכוונותיו טובות, אך הוא הציע את המוצר הלא נכון בזמן הלא נכון, והוא שילם על כך מחיר פוליטי כבד. לפעמים עדיף פשוט להסתכל למציאות בעיניים ולהודות - המדינה נהרסה תחת שלטון נתניהו, הנזק יישאר לעוד שנים ארוכות והאחדות תצטרך לחכות.
לירון רודיק הוא עורך בדסק הדיגיטל של חדשות 13