תרופה לישראל: חיזוק השלטון המקומי כפתרון למשבר החברתי | דעה

לו הייתה מדינת ישראל בת אדם, בעלת גוף וחיים, הרי שרופאיה היו מאבחנים אותה במהלך חצי השנה האחרונה כבעלת מחלה אוטואימונית. "במקום לתקוף פולשים חיצוניים", היו כותבים הרופאים באבחנה, "מערכת החיסון של ישראל חווה תקלה וגופה תוקף את עצמו". ואכן, אין חולק על כך שבחינה אובייקטיבית של אירועי חצי השנה האחרונה תעלה תמונה עגומה בנוגע למצבה של המדינה.

על אף זאת, אינני מתכוון להשתפך על "ישראל היפה" של פעם או לפצוח בקינה אודות אובדן האחדות בעם. מוטב להיישיר מבט אל המציאות ולהכיר במצב החברתי הקיים, אותו חשים רוב אזרחי ישראל על בשרם. בהקשר זה, עשויות הבחירות המוניציפאליות הקרבות לספק הזדמנות לדיון במעמדן של הרשויות המקומיות בארץ - ובתפקיד שעשוי להיות להן בשיפור המצב החברתי בישראל.

כידוע, החברה הישראלית מחולקת בגסות לשתי קבוצות, בהן מתקבצים אנשים החולקים עמדות בכמה נושאים מרכזיים. התהום הפעורה בין הקבוצות מלכדת את החברים בהן בתחושת איבה כלפי הקבוצה השנייה, שחבריה מהווים אויב משותף, כמעט דמוני. במקביל, הממשלה מלבה את תחושות השנאה בציבור בכדי לצבור הון פוליטי ולהפעיל את ההמונים, בזמן בו השירות הציבורי מתמלא במקורבים אומרי הן ויסודות המדינה נרקבים. מדינת ישראל חולה, כגוף התוקף את עצמו.

בעקבות המצב שתואר לעיל, עולה לאחרונה הצעה השואבת השראה מפילוג ממלכת ישראל המקראית, וזו מעוררת עניין גובר בקרב אי-אלו ישראלים. לפי ההצעה, המגלמת בתוכה את רצונו הטבעי של כל אדם לחיות במסגרת מדינית הפועלת לאור ערכיו, מדינת ישראל תחדל להתקיים באופן שבו התקיימה עד היום ותפוצל לשתי ישויות. האחת, המכונה יהודה, תהיה מדינה מסורתית המבוססת על עקרונות היהדות האורתודוקסית, אשר תפעל לאור ערכים שמרניים, בעוד שהישות השנייה, ישראל החדשה, תציב במרכזה ערכים ליברליים ותפריד בין דת ומדינה.

בקבוצת הפייסבוק "תנועת ההיפרדות", שמעלה הצעה משלה לפיצול המדינה על רקע השסע החברתי, חברים נכון להיום 44 אלף ישראלים וישראליות. חברי "תנועת ההיפרדות" מציעים כי מדינת ישראל החדשה תכלול בין היתר את גוש דן, וגבולותיה ימתחו מרחובות בדרום ועד נהריה בצפון, בעוד שמדינת יהודה תוקם על יתר שטחי המדינה ותכיל בין היתר את כל שטחי יהודה ושומרון.

ניתן ואף מפתה לפנטז על היפרדות מחציו של העם שאינו חולק איתך את אותם הערכים. במציאות, אין לדבר כל היתכנות. חלוקה של מדינת ישראל הקטנה לשניים אינה ניתנת ליישום, ויתרה מכך, היא תותיר אזרחים "כלואים" כמיעוט שולי במדינה בה חייהם עתידים להיות סיוט מתמשך. מה יעשו תושבי הקיבוצים בדרום שיאלצו לחיות במדינת יהודה? ומה עם תושבי הישובים המזוהים עם הליכוד בצפון הארץ, שיחיו תחת מדינת ישראל החדשה?

בנוסף, רעיון ההיפרדות אינו מציאותי מכיוון שהוא מתעלם מאינטרסים פוליטיים. לגורמים שלטוניים אין כל אינטרס בקידום היפרדות, שכן עם חלוקתה של הארץ כוחם ייפגע באופן דרמטי, בעקבות אובדן השליטה על הון אנושי וגולמי שהיה לפני כן כפוף להם.

על אף שהיפרדות מלאה אינה אפשרית, ניתן לחתור לפתרון ביניים. בישראל האוניטרית, השלטון המרכזי אוחז בכוח עצום בעוד שהרשויות המקומיות נהנות מאוטונומיה מוגבלת מאוד. בעקבות זאת, נוצר מצב בו ערים (ליברליות לרוב) נאלצות לקבל תכתיבים מירושלים, ולפעול בניגוד לתפיסת העולם של תושביהן. פתרון ישים לתיקון מצב זה הוא חיזוק השלטון המקומי על חשבון השלטון המרכזי.

באימוץ הפתרון, ממשלה נבחרת תוכל להמשיך ולקדם את תפיסת עולמה, בהתאם למנדט שניתן לה, אך יכולתה להשפיע בכפיה על חיי היום-יום של אזרחים האוחזים בערכים שונים תצטמצם. במסגרת של שלטון מקומי מועצם, יוכלו תושבים לעצב ביישוביהם מרקם חיים התואם את תפיסת עולמם במגוון נושאים חשובים, כגון חינוך, מסחר, תחבורה ציבורית ותרבות.

ייתכן שתיווצר התנגדות לשינוי ביחסי הכוחות הפנים-מדיניים. אנשים מסוימים לא מרגישים בנזק המתהווה כתוצאה מהמאבק הערכי בין הקבוצות בחברה, במידה וסביבתם הקרובה טרם נפגעה. בעקבות התבוננות אגוצנטרית על העולם, הם מניחים שחייהם הפרטיים משקפים את המציאות הכללית. דומה הדבר לילד העוצם את עיניו וטועה לחשוב כי העולם כולו החשיך.

ללא שינוי, סביר כי מופע האימים אשר מוצג עתה לעיניי כל ברחבי הארץ מהווה נקודת התחלה בלבד לשורת מאבקים חריפים סביב דמותה של המדינה. מנגד, שינוי שיכלול הרחבת סמכויות לרשויות המקומיות עשוי להתגלות כפתרון שיאפשר את המשכם של חיים משותפים במדינה בעלת אוכלוסייה מגוונת ומלאת ניגודים כישראל. עם צמצום הכפייה במרחב הציבורי, ייתכן שהחיכוכים התכופים בחברה יפחתו - ובכך השסע החברתי יגליד במידת מה.

לצד זאת, יש לציין כי קידום מהלך לחיזוק הרשויות המקומיות מחייב כמובן טיפול בשחיתות הפושה בעיריות ובמועצות, שהפכו למרכזי שחיתות המושכים עבריינים מועדים. עם הוספת סמכויות וכוח, חייבים להגיע גם הגבלות ומנגנוני פיקוח.

נכון, אין מדובר בפתרון קסם. העיריות בארץ מושחתות כאמור, ומהלך הכולל העברת סמכויות אליהן ידרוש מהפוליטיקאים בממשלה ובכנסת להתעלות מעל לאינטרסים צרים. בנוסף, בערים מסוימות ייוותרו חיכוכים פנים-עירוניים. על אף כל זאת, מהלך להגדלת כוחן של הרשויות המקומיות יהיה בגדר צעד בכיוון הנכון - וייתכן שהוא יתגלה כמנה ראשונה מתרופה שתציל את ישראל ממחלתה.

עומר אלניר הוא עורך בדסק הדיגיטל של חדשות 13 וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב