המלחמה על הדמוקרטיה לא נעצרת בהצלת בית המשפט העליון | דעה

מאות אלפי מפגינים ישראלים יצאו השבוע לרחובות ומחו כנגד הרפורמה המשפטית הצפויה להחליש את בית המשפט העליון - בתל אביב, ירושלים, חיפה ומוקדים רבים אחרים ברחבי הארץ. רבים מהם נשאו שלטים שהעלו על נס את חשיבות המלחמה על הדמוקרטיה, ואת הנזק שייגרם לדמוקרטיה אם הרפורמה תעבור. אבל האם מלחמה על הדמוקרטיה, משמעה רק הגנה ושמירה על המערכת המשפטית ועל בית המשפט העליון שבראשה?

נניח שהרפורמה המשפטית תעצר, האם בכך ייבלם הגל הפופוליסטי שעובר על ישראל ותימנע שחיקתו האיטית אך עקבית של המרכיב הדמוקרטי במשוואה "מדינה יהודית ודמוקרטית" שנקבעה במגילת העצמאות?

הגל הפופוליסטי שעובר על ישראל הוא לא ייחודי לנו, הוא כלל-עולמי ומאפיין תקופות של קצב שינויים מואץ, גלובליזציה ופערים גדלים בין האליטות שנהנות מאותה גלובליזציה לבין כל השאר. אבל ישנו הבדל בסיסי ומהותי בין מדינות ששורדות את הגל ונשארות דמוקרטיות, כמו ארה"ב, לבין כאלו שקורסות לתוך שלטון של אוטוקרטיה ואף דיקטטורה דוגמת הונגריה. ההבדל הוא מוסדות דמוקרטיים איתנים אשר מגלמים איזון וריסון נגד הצטברות כוח פוליטי - לאו דווקא או לא רק המערכת המשפטית.

המדובר במנגנוני ייצוג אשר מבטאים אזוריות ושכבות ייצוג בין האזרחים לבין מנגנוני קבלת ההחלטות הדמוקרטיים, ומאפשרים צמיחה מתמשכת של מנהיגות חדשה. תנועת הנגד לממשל הפופוליסטי של טראמפ בארה"ב נבעה מכניסה של דור חדש לפוליטיקה האמריקנית, דרך ועדי הורים, ועדי שכונות, הזירה המוניציפלית והקונגרס, אשר הצליח לבלום הרבה מהיוזמות המסוכנות של טראמפ ולהזרים דם חדש בעורקי הפוליטיקה האמריקנית.

בניגוד למקומות רבים בעולם, הסמכויות של השלטון המקומי בישראל מאוד מוגבלות, הממד הייצוגי-דמוקרטי בו לוקה בחסר, ולא קיימת שכבת ממשל נבחרת ומייצגת ברמת האזור/מחוז. למעשה, מדינת ישראל היא רק אחת מתוך שלוש מדינות ב-OECD שאין לה שום אלמנט של אזוריות בשיטת הייצוג, והשתיים האחרות מיישמות מנגנון המאפשר הצבעה לכלל הרשימה ביום הבחירות, כך שלבוחרים יש הרבה יותר השפעה על הרכב הפרלמנט.

ביסוס שכבות שלטון מקומיות ואזוריות יאפשר ביזור נוסף ונחוץ של הכוח השלטוני, ויסלול את הדרך להשפעה אזרחית עמוקה ומשמעותית יותר על תהליכי קבלת ההחלטות כך שאף אזרח לא ירגיש שקולו אינו נשמע ודעתו אינה נלקחת בחשבון.

אין ספק שהמערכה על עצמאותו של בית המשפט העליון היא חשובה, אך חשוב לזכור שאנחנו נמצאים כיום במלחמה על הדמוקרטיה הישראלית בעיקר משום שמלכתחילה בית המשפט היה שומר הסף היחידי מפני ריכוז כוח פוליטי בידי השלטון.

המשך קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית תלוי בכך שהדור שלנו ייקח על עצמו את השליחות לסיים את מה שדור המייסדים לא הצליח, וישלים את הקמת המוסדות החסרים במדינה כך שיאפשרו לכל אזרח ואזרחית להיות מיוצגים ומשפיעים. מוסדות אלו יהיו כפופים לאמנה חברתית אשר תגובש בשיתוף הציבור על בסיס הסכמה רחבה שתבוא למשאל עם. האמנה שתתקבל תהווה את העקרונות והערכים אשר לאורם יתקבלו החלטות במוסדות המייצגים.

אחרי שמנקים את כל הרעש סביב המהפכה המשפטית, מתגלים בפוליטיקה הישראלית שני מחנות בלבד: המחנה הדמוקרטי, אשר רואה את מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי המושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל כפי שהתוותה מגילת העצמאות, והמחנה הכוחני הרואה בשלטון כלי להגשמת אינטרסים אישיים, צרים וזמניים.

למרות הרעש, רוב גורף בציבור, מימין ומשמאל, רואה את עצמו כחלק מהמחנה הדמוקרטי. הגיע השעה שהמחנה הדמוקרטי הרחב יתאחד תחת מסגרת פוליטית אחת, שמשימתה הבלעדית והמקודשת תהיה להקים את המוסדות החסרים ולגבש אמנה אזרחית חדשה, בכך תושלם באופן סופי מלאכת הקמתה של מדינת ישראל.

נתי בירמן מה-נעים הוא מנכ"ל ארגון "תנועה ישראלית" הפועל לחיזוק ההשפעה האזרחית בזירה המוניציפלית

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com