האיש שניסה "לא להיות ביבי" ממשיך באותה מדיניות מול הפלסטינים

"זה לא אנחנו, זה הם" – זו תמצית הסברו של שר החוץ יאיר לפיד לשאלה מדוע לא יקיים מו"מ לשלום עם הפלסטינים כשיהיה ראש ממשלה במסגרת הסכם הרוטציה. הם - לא הפלסטינים, לא הפלסטינים לשם שינוי, אלא הם - השותפים הקואליציוניים. אם פעם ראש ממשלה היה צריך להתנער מהפלסטינים, היום כבר אפשר לגלות מנהיגות ולהגיד - איני יכול להוביל מהלכים מדיניים.

הוא "ינסה לשכנע את השותפות הקואליציוניות", הוסיפו הדיווחים התקשורתיים מתוך התדרוך, אבל שלא נפתח ציפיות חלילה. בתקשורת עברית יותר נהוג להשתמש בשפה בוטה מאשר במקומות אחרים בעולם, ובמיוחד אם זה נעשה בשפה אחרת, ולכן ארשה לעצמי לכתוב זאת כך: יאיר לפיד, you are full of shit.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-1201222037' autoplay='0' credit='' desc='פגישת לפיד והבכיר הפלסטיני' poster='' kid='1_py9ehpxh' duration='54']

בתשעה בנובמבר 2020, נאם לפיד בכיכר רבין - אז ראש האופוזיציה - בעצרת הזיכרון במלאת 25 שנה להירצחו של יצחק רבין ז"ל. אז לפיד לא היה כבול בהסכמים קואליציוניים כלשהם והוא היה חופשי ומאושר לתת דרור לחזונו.

ומהו חזונו? מופת של "מה ישראלי בעיניך": אנחנו התקווה, הרבה על כוחנו באחדותנו, והמון רק לא ביבי. מילא הכיבוש, שכבר מזמן הפכה למילת גנאי שאסור לומר בקול, אבל לא הייתה שם אף מילה על הצורך בשלום, עוד מילה שמתחילה להיעלם מהלקסיקון העברי.

אף מילה גם על הצד הפלסטיני. אם הייתה נוכחות פלסטינית כלשהי בטקסט, הם לכל היותר נכללו תחת המושג הרחב "אויבנו מבחוץ". כל זה תחת תמונתו של יצחק רבין, בכיכר רבין, ביום השנה לרצח רבין.

"אני לא ביבי" היה המסר הכללי של לפיד אז, זה גם המסר היום, אך כל מהותו עוצבה מלאכת-מחשבת בידי נתניהו עצמו. שמאל זו קללה, כיבוש זו מילת גנאי ושלום זה נאיבי. כל פועלו מוקדש לאיום האיראני ולציור כל ביקורת על הכיבוש כאנטישמיות טהורה.

לפיד, שניסה כל כך לא להיות ביבי, מוצא את המדיניות שלו לא כל כך רחוקה, אבל עם הבדל משמעותי אחד: לנתניהו לפחות היה אומץ לקדם מהלכים. נתניהו לא הצהיר שלא יקדם מהלכים בגלל שותפיו בקואליציה. מדיניות שהוא כביכול מאמין בה מכל הלב.

המונים יצאו בקריאה להחליף את נתניהו והצביעו בארבע מערכות בחירות לשם כך כדי להביא למדיניות חדשה, כדי לבחור מנהיגים שדואגים להם ולעתיד המדינה ולא לעתידם הפרטי. הכיבוש והסכסוך האלים מול הפלסטינים הם איום מדיני ראשון במעלה, פתרון הסכסוך והסכם שלום זו החלטה אסטרטגית ושינוי כיוון ממדיניות ההתעלמות והסטטוס קוו של נתניהו.

בפעם הקודמת שהיה לישראל ראש ממשלה מגוש המרכז-שמאל זה היה אהוד ברק. אז ברק חזר בידיים ריקות והצהיר "אין פרטנר". לפיד שכלל את התיאוריה ומודה בפה מלא: הפרטנר שאיננו הוא אנחנו.

יונתן גר הוא מנכ"ל תנועת לוחמים לשלום

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com