לשרת בצבא – סבבה. לקבל מעמד – כנראה שלא

במדינת ישראל יש סדר משונה מסתבר. אין בה ערך לחיי אדם, למי שגדלו בה, תרמו לה או שירתו עבורה. במדינת ישראל הסדר הוא אחר, קודם כל, הערך העליון מסתבר, הוא הבירוקרטיה. מדינת ישראל רוצה לגרש אותנו, קהילת העבריים מדימונה בגלל בירוקרטיה. היא רוצה לגרש אותנו כי הבירוקרטיה בעיניה חשובה יותר מחיי אדם.

בסוף שנות ה-60, הגענו למדינת ישראל כדי לקחת חלק ביישוב הארץ, בבניית המדינה ולהתאחד עם שארית בני ישראל שחזרו מהגולה לארצנו אחרי 2,000 שנות גלות. במשך 53 שנה ניסינו להשתלב כאן כאזרחים לכל דבר ועניין. זו הסיבה שהתעקשנו להתגייס לצה"ל, זו הסיבה שהתנדבנו לשרת את ישראל בכל מוקד אפשרי ומה קיבלנו בתמורה? מכתבי גירוש.

בני קהילת העבריים מייצגים את מדינת ישראל בהסברה נגד ארגוני חרם על ישראל בקמפוסים ברחבי ארה"ב והעולם, זכינו לכבוד גדול עבור הקהילה כשאחד מבנינו, אדי באטלר זכה לייצג את ישראל פעמיים בתחרות האירוויזיון ומ-1999 ועד היום משמיעים את השיר הפופולרי happy birthday של להקת עדן בכל חגיגת יום הולדת.

אבל, מבחינת מדינת ישראל זה לא מספיק. להיפך, זה חסר משמעות. המדינה הראתה לנו את הדלת והודיעה לנו, הבירוקרטיה מעל הכול. חלק מבני הקהילה נפלו בין כיסאות הבירוקרטיה לאורך השנים ולכן לא הוסדר מעמדם. תקלה בירוקרטית עתיקה שגרמה למשרד הפנים להתעורר ולדרוש בגירוש של חלקנו מהארץ. הזיקה שלנו לארץ, והנכונות שלנו לתרום למדינה היא לא תעודה מספקת, מבחינת משרד הפנים - הבירוקרטיה מעל הכול.

האמת, כבר אין לנו ציפיות. שנים של מאבק ארוך טרם הביאו אותנו לתוצאה המיוחלת, למרות שמדובר בסך הכול בקהילה של  2,000 איש - לו היו רוצים יכלו להסדיר בתוך ימים ספורים את מעמדם של כולנו, אבל למשרד הפנים אין עניין בכך - ולמה בעצם? אולי כי אנחנו לא מתאימים להם בנוף.

והיום אנחנו תוהים, איפה אזרחי מדינת ישראל, נכון, הממשלה מנותקת ומשרדי הממשלה אטומים. אבל איפה האזרחים, אלה שמשוויצים שכל בני ישראל אחים, וכל ישראל ערבים זה לזו? מלבד קומץ קטן של תומכים, אנחנו תוהים מדוע שאר העם לא עומדים לצידנו, מדוע הם לא עומדים נגד העוול שנגרם לנו. כיצד הם שותקים? אחרי שנים ארוכות שחשבנו שאנחנו חלק מהמדינה מצער לגלות שאנחנו לבד במערכה ונשארנו מסתבר, כלי בידורי. זמרים להשכיר לאירוויזיון וליהוק מעניין לתוכניות ריאליטי כמו הכוכב הבא, דה וויס, אקס פקטור והמירוץ למיליון. אבל כאשר מגרשים את אחינו ואת הקהילה שלנו, ואנחנו זועקים לעזרה - מלבד קומץ קטן נראה שזה לא בדיוק מזיז לאף אחד וזה כואב.

פתרון הביניים המעוות לפיו אנחנו ממשיכים לשהות כאן כאשר לחלק מבני הקהילה אין מעמד כלל ולאחרים יש רק תושבות ארעית או קבע זה לא רק לא תקין, אלא בושה. למה לא להעניק אזרחות לכולם אחת ולתמיד? למה לשמר את אי השוויון ההיסטורי הזה? למה לא לתקן את העוול שנגרם במשך 53 שנה? אנחנו רוצים להיות שווים, לא שישימו לנו פלסטר על הפה כדי להשתיק אותנו לרגע. אנחנו רוצים הסדרה מלאה של המעמד שלנו, זה מגיע לנו. את זה, המדינה מסרבת להעניק לנו באפס אמפתיה וללא שום הומניטריות.

אשריאל מור הוא חבר קהילת העבריים

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com