הרפואה הערבית צריכה השקעה, לא פלסטר | דעה

לאחרונה הוצגה בפני הממשלה תוכנית, שעליה עבדו במשרד הבריאות ובמשרד לשוויון חברתי שנועדה לצמצם את פערי בריאות בחברה הערבית. אחרי שנים רבות, שבהן הוזנחה בריאותו של הציבור הערבי המונה כ-21% מכלל אוכלוסיית ישראל, הצגת התוכנית הינה צעד ראשון וחשוב בצמצום הפערים בין אוכלוסיות ישראל.

כרופא ערבי אני עד מדי יום לפערים הקיימים בין השירותים הניתנים וההשקעה בבריאות במגזר הערבי לבין אלו הניתנים לציבור הכללי בישראל, לצערי ארחיק ואומר שבריאות אינה ברת השגה באותה מידה בעבור כל אדם בישראל. זוהי עובדה שגברים ונשים מהמגזר הערבי חיים פחות וחולים יותר. ב-2018 נמדדה תוחלת החיים של גברים יהודים בכ-4 שנים יותר מאשר תוחלת החיים של הגברים הערבים.

גם נשים יהודיות חיות יותר מנשים ערביות ביותר מ-3 שנים. לכן, כאשר בממשלה מדברים על 650 מיליון שקלים שיושקעו בתוכנית, אני סבור שבראש ובראשונה עלינו לדאוג שהכסף יושקע בתבונה וברפואה נכונה, כי אחרת גם תכנית זו לא תביא את השינוי לו אנו מייחלים במגזר.

קודם כל - להיאבק בהשמנה ובהשמנת יתר חולנית. החברה הערבית הינה חברה שמנה, בעיקר הגברים שבה. בין אלו שהשמנתם נחשבת לחולנית, לא מעט מפתחים מחלות נלוות להשמנה, שמסכנות את חייהם אף יותר, דוגמת סוכרת.

האוכלוסייה הערבית סובלת פי 1.4 יותר מהשמנה, פי 1.6 יותר מסוכרת ופי 2.1 יותר מהשמנה בשילוב סוכרת. אם נשלב קורונה בתמונה, נקבל נוסחה "מנצחת" לתחלואה קשה ותמותה מוגברת. אך בעוד במגזר הכללי, התוכניות לצמצום ההשמנה מרקיעות שחקים במגזר הערבי המודעות לנושא עדיין נמוכה.

אם כבר נגענו בנושא הסוכרת, נכון יהיה להשקיע משאבים ניכרים בהעלאת המודעות למחלה, בין אם בתוכניות ייעודיות בבתי הספר במגזר הערבי ובין אם בפעילות הסברתית מותאמת לאוכלוסייה הבוגרת, זאת שנמצאת על סף הצטרפות למעגל החולים וזאת שכבר חולה ומזניחה את בריאותה.

אחוז המעשנים הגבוה, היעדר נכונות לביצוע בדיקות סקר ותשתיות בריאות לקויות הובילו לכך שהמגזר הערבי מתמודד עם מחלת הסרטן בהיקפים גבוהים יחסית וביעילות פחותה. רפואה מונעת, ביצוע בדיקות מקדימות ומעקבים אינם נמצאים בראש סולם תקציבי הבריאות שגם כך אינו גבוה במיוחד והגיע הזמן לשנות זאת.

דוגמה בולטת מגיעה דווקא מתחום סרטן המעי הגס. כ-10% מהחולים בישראל מגיעים מהמגזר הערבי כמה מהם ביצעו בצורה מסודרת בדיקת סקר דוגמת דם סמוי שהינם בסל הבריאות החל מגיל 50 או קולונוסקופיה? הרבה פחות.

בארה"ב הומלץ להוריד לאחרונה את גיל הבדיקות ל-45 מתוך הבנה שאחוז משמעותי מהחולים החדשים הם צעירים יותר. בישראל עלינו להעלות בשלב ראשון את המודעות לביצוע הבדיקה, במיוחד בחברה הערבית ולפעול להורדת גיל הבדיקה, כדי שכמה שיותר אנשים יאובחנו ויקבלו טיפול בזמן. לשם כך, נדרשים משאבים משמעותיים הן ברמת ההסברה והן ברמת זמינות הבדיקות.

מרכזים רפואיים פרטיים ושירותי בריאות זמינים הינם מצרך נדיר בפריפריה - צפון ודרום הארץ גם יחד והדבר משפיע באופן ישיר על בריאות החברה הערבית. בנגב יש בית חולים אחד שנותן מענה לחלק קטן מתושבי הנגב והפזורה וגם בירושלים ובגליל אין די מענה בריכוזי האוכלוסייה.

חשבתם פעם למה אין בית חולים פרטי באף עיר ערבית בישראל? הקמה של מרכזים פרטיים, שבהם רפואה יועצת, חדרי ניתוח ומכוני הדמיה, תעודד שימוש ברפואה פרטית ותוריד את העומס מהרפואה הציבורית המצומצמת הניתנת לתושבי הפריפריה.

ישנם עוד עשרות נושאים שצריך לטפל בהם במגזר. לכן, יש לראות בתוכנית הממשלה כסנונית ראשונה ולא כהשקעה חד פעמית. הרפואה בחברה הערבית צריכה השקעה ולא פלסטר.

ד"ר נאסר סקרן הוא יו"ר החברה לכירורגיה מטאבולית ובריאטרית

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com