חוק רבני הערים צריך להדאיג גם את החילונים | דעה

בימים אלו מקודמת בוועדת חוק, חוקה ומשפט הצעת החוק של יו"ר הוועדה, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) וח"כ ארז מלול (ש"ס), אשר נועדה לשנות באופן דרמטי את כמות הרבנים העירוניים והשכונתיים - ואת אופן מינויים. הצעת החוק החדשה תאפשר להפקיע את הסמכות של ראשי רשויות למנות רבני ערים, רשויות או שכונות, תוך העברתן באופן בלעדי למשרד לשירותי דת, שנמצא באופן מסורתי בידי ש"ס.

בנוסף, בהתאם להצעת החוק, יתאפשר לשר לשירותי דת לכפות על ערים שאינן מעוניינות ברב למנות כזה. על פי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדובר בהגדלת מספר הרבנים שהמדינה משלמת את שכרם מ-500 ל-1,600, ובהוספת עלויות תקציביות אסטרונומיות של עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים.

אין ספק כי עצם העובדה שחברי הכנסת ממפלגת הליכוד המייצגים את הציבור המסורתי, וחברי כנסת ממפלגת הציונות הדתית המייצגים את הציבור הדתי לאומי, נכנעו לציבור החרדי באופי יצירת החוק כך שיהיה כפוף לרבנות הראשית והמינויים יהיו בשליטה אבסולוטית של מפלגת ש"ס, היא מגמה מדאיגה ביותר של כניעה של מפלגת השלטון למפלגות סקטוריאליות בנושאי דת ומדינה.

ההשפעה של הפקעת מינויי הרבנים מידי ראשי הרשויות למשרד לשירות דת עבור תושבים מסורתיים ודתיים, שרבני הערים והשכונות הן דמויות משמעותיות בחיי היומיום שלהם, היא כמובן גדולה במיוחד. מתוקף היכרותם עם העיר או השכונה, רבנים אלו אחראים במידה מרובה על שירותי הדת באזור שבו הם פועלים - רישום נישואין וגירושין, ענייני קבורה, הכשרת המקווה, שמירה על קשר עם הבלניות, מתן כשרות לעסקים הפרטיים ועוד.

הכפפת רבני הערים והשכונות לרבנות הראשית לא תאפשר כמובן מתן ביטוי למגוון הזרמים הדתיים הקיימים במדינה, בהתאם לאופי הציבור באותו יישוב או שכונה, כפי שנעשה עד היום. כך, לדוגמא, בשנת 2015 מינה רב היישוב אפרת את ד"ר ג'ני רוזנפלד לשמש כמנהיגה רוחנית אורתודוקסית שתפקידה לתמוך בקהילת היישוב בנושאי נישואין, גירושין, אבלות, גיור ועוד. האם נראה מינויים נוספים כאלה על ידי רבני יישוב לאחר הכפפתם לרבנות הראשית? ספק גדול.

השפעה שהיא פחות מובנת מאליה, אבל חשוב להאיר גם אותה, היא ההשפעה שתהיה להצעת החוק על התושבים החילונים בערים ובשכונות ברחבי הארץ. ראשית, מדובר כמובן בכסף של כולנו - גם של התושבים החילונים. רבני הערים והשכונות מתוקצבים על ידי המועצה הדתית המקומית, שחלק ניכר מתקציבה מגיע מהרשות המקומית, כלומר מכספי הארנונה של התושבים. העלות הממוצעת של שכרו של רב עיר עומדת על כ-650 אלף שקלים בשנה, וההוצאה הממוצעת על שכר של רב שכונה עומדת על כמאתיים אלף שקלים. התוספת התקציבית הדרושה תגיע מהכיס של כולנו.

בנוסף, רב העיר, אך בעיקר רב השכונה, יכול להכיר לעומק את כל תושבי האזור שבו הוא פועל - גם החילונים - ולשמש בעבורם כתובת למענה רוחני, בעתות שמחה ואבל ובמהלך שגרת החיים. הוא יכול להופיע בבתי ספר ובמתנ"סים, ללוות אנשים במצוקה, ובכלל להציג לציבור הרחב את פניה היפות של היהדות.

כל זאת, במידה שמדובר ברב שאכן מחובר לתושבים. מחקרים הראו כי רבים מרבני השכונות אינם מתגוררים בשכונות בהן הם מכהנים, ויש שגרים במרחק רב מהן. הרב אינו זמין לתושבי השכונה בחיי היומיום, ואינו נמצא בשכונה בשבתות וחגים. הוא אינו מכהן כרב של אף אחד מבתי הכנסת בשכונה, אינו מעורה בהווי השכונתי - ולמעשה אינו מוכר כלל לתושבי השכונה.

העובדה שעד כה ראשי הרשויות יכלו להשפיע על בחירת רבני העיר והשכונה להקטין את התופעה הזו, בין אם על ידי מינויו של רב המחובר לתושבים, ובין אם על ידי ביטול של משרות רבני השכונות שלא היה בהם צורך. העובדה שרבנים אלו ימונו כעת על ידי משרד הדתות, על בסיס סידור ג'ובים למקורבים, בוודאי לא תסייע למינויים של רבנים בעלי קשר לתושבים.

מלי טופצ'יאשווילי היא מנהלת תחום מדיניות וקשרי ממשל בארגון תנועה ישראלית הפועלת לחיזוק המעורבות האזרחית במישור המקומי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com