הפרשה שהפכה לאקדח המעשן של MeToo בחברה החרדית

החברה החרדית עברה טלטלה קשה בשבוע האחרון, טלטלה שרבנים ועסקנים לא יכלו לשלוט בה. אין דרך להסתיר התאבדות של אייקון תרבות בן 53 בלבד, בטח לא כשמדובר בסופר חיים ולדר, שהיה הפנים של הציבור החרדי, ולמרות כל זאת, היה ניסיון לספר את הטרגדיה הזו בצורה מעוותת.

הרבנים הרבים שהגיעו להלוויה וספדו לוולדר, עיתון יתד נאמן שסיפר לקוראיו כי ולדר "נלקח בחטף לבית עולמו עת פקד את קבר בנו", הרב הראשי לאו שמיהר להגיע לניחום אבלים וגדולי הפוסקים שיצאו בהוראה להסביר לתלמידים כי "רצחו את ולדר", לא פחות, כאשר "הלבינו את פניו".

[brightcove_iframe video_id='news-domestic-internal-part-2201011941' autoplay='0' credit='' desc='קמפיין למען הנפגעים והנפגעות בחברה החרדית' poster='' kid='1_9wniv0dh' duration='60']

כל זאת בלי להזכיר את החשדות החמורים נגדו של פגיעה מינית בנשים ובקטינות. המגזר כולו היה נתון בסערה ומשבר גדולים, אבל דווקא נציגיו הרבים בכנסת, שידועים בתגובות האסרטיביות שלהם והברורות בכל נושא, בחרו לשתוק ולהתעלם מהמצוקה של ציבור הבוחרים הנאמן שלהם.

אבל לצד הקולות המעוותים והקשים האלה, לראשונה נשמע בחברה החרדית קול אחר, קולם של הנפגעות והנפגעים. קול שעלה מתוך הציבור ואמר לרבנים לא עוד. אנחנו לא ניתן לשתיקה ולטיוח של פגיעות מיניות בחברה שלנו להמשיך ולהתקיים. הילדים שלנו לא יהיו קורבנות יותר.

לפני 7 שנים יצאתי בתחקיר אישי. התקשרתי ל-30 רבנים והצגתי את עצמי כנערה שנפגעה או כאמא לילד שנפגע ושאלתי האם מותר לי להתלונן. התוצאות היו עגומות - 23 מתוך 30 הרבנים, שאליהם פניתי אסרו עליי להתלונן. התשובות שנתנו לי לימדו על בורות מהי פגיעה מינית וגישה מגוננת כלפי העבריינים.

היום, 7 שנים אחרי, והדברים נראים אחרת בחברה שלנו. למדנו לכבס את הכביסה המלוכלכת, להשתמש ברשויות החוק ואפילו להכניס שיעורי מוגנות בבתי הספר.

פרשת חיים ולדר היא האקדח המעשן שהיינו זקוקים לו למהפכת המי טו בחברה החרדית. מהפכה שראשיתה היא מחאה חברתית - לא ניתן עוד יד להגנה על עברייני מין, מה שאילץ אפילו את התקשורת החרדית ליישר קו עם הציבור שהפעם הוא זה שקבע את הטון, ולצאת בקריאת תמיכה בנפגעות ובנפגעים. קול בשורה לחברה החרדית.