בח'אן יונס אין אור ואין גן עדן. רק גיהנום שאי אפשר להמחיש

מה כבר לא נכתב? מה לא נאמר? בסטורי בפוסט, בכיכר. ועדיין, כמות הדם עולה על כמות הדיו בנייר.

נסה לכתוב טור. 400 מילה הוא אמר. ואני והחבר'ה עוד חשבים על הדם שנשאר, וילד חדש הפך לשעבר. הרחובות הסמטאות, אתה בהוליווד, אתה הגיבור של עצמך, אתה באז שנות אור. אבל בלילות שם, הבאז לא קיים. ואין שם אור, כאילו מעולם לא היה, ומעולם לא יהיה.

ושנים שאתה מפנים, אבל לא מבין איך כותבים "כמעט מתתי בחדר ילדים". ח'אן יונס. עזה. שלחתי הודעה בקבוצה שבאותם רחובות טיילה. ארד אמר: "מי שלא התהלך ברחובות עזה לא יבין איך בשנייה מתוך החורבות יחרב עליו עולמו". ודוד, הוא הקליד והקליד ואז מחק.

לך תכתוב משפט על מקום שלא תצליח להסביר לעולם החיצון גם בגלגול הבא. אתה מתקיים שם בין רצון להשמיד הכל, ואז להביא אור, לבין לברוח משם, בכדי שהמעט אור שקיים לא יהפוך שחור.

"אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהינום ככה הוא מרגיש", כתב רון לשם בספרו, על החוויות מרצועת הביטחון. בח'אן יונס אין מראות גן עדן, אך יש תחושת מוות תמידית. ואת הגיהינום שם, אין איך להמחיש. ובכל יום שנגמר אנחנו שם מהמרים, האם נמות ביחד או ביחידים? כי אין לצאת מפה בחיים.

אני חושב על אימי, שהתמוגגה ממני ומהיותי תינוק בידיה, הביטה וידעה שהדבר הטהור הזה יהיה שמור ומוגן. והיום אני מביט בבני, אחרי שהייתי שם, ואני לא יכול להביט בו בבטחה. כי כף רגלי שם דרכה. וככה שום דבר אחר לא נראה.

כתבתי ואכתוב. והוא הספיד, והיא כתבה. והנה עוד משפחה. או אולי עוד שבעה. ועדיין, עם כל מה שעוד לא סופר, זה מקום בו הדם עולה על כמות הדיו שבנייר.

רס"ר (מיל') אבישי בן הרוש הוא סמל מחלקה בחטיבת גולני שנלחם ברצועת עזה

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com