הדילמה של גנץ: לנווט דרך הסערה - או לנטוש את הספינה? | דעה

גם לפני 7 באוקטובר, הנוף הפוליטי בישראל תמיד דמה לים סוער, כאשר רגע אחד נראה כי השמיים בהירים, אך פתאום נשמע רעם - ומתחילה הסערה. ברקע לחצים עמוקים והצורך בהחלטות של "חיים או מוות", כל צעד, מהלך, ואף הקטנה שבאמירות - גוררת אחריה שלל תגובות, הכפשות, איומים, ואולי גם תיאוריית קונספירציה או שתיים. בלב הסצנה הסוערת הזו ניצב כעת יו"ר המחנה הממלכתי וחבר קבינט המלחמה, השר בני גנץ, שהצטרפותו לממשלת החירום זכתה לתמיכה וביקורת כאחד, ועזיבתו תהיה אף יותר דרמטית. גנץ, שזכה לסקרים מחמיאים מאוד לפני כמה חודשים, ממשיך לאבד מנדטים על ימין ועל שמאל. כעת, עם הגאות והשפל שהיא דעת הקהל בישראל, ומצד שני האחריות והיושרה שיו"ר המחנה הממלכתי כה מתגאה בה, נשאלת השאלה - האם בני גנץ צריך לפרוש מממשלת החירום?

כדי לענות על שאלה זו, נצטרך לחזור בחזרה לשנת 2020. החלטתו של גנץ לשלב כוחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במרץ של אותה שנה, ולהקים את ממשלת הרוטציה, התקבלה בתגובות מעורבות. היו שהתייחסו לצעד זה כמהלך פרגמטי לתת מענה לצרכים הדחופים של ישראל ברקע תקופה של כאוס ואי ודאות שליוו את התפרצות מגפת הקורונה - בעוד שאחרים ראו בכך בגידה בהבטחות הבחירות שלו ואף נטישה של עקרונותיו. ללא קשר לעמדות פוליטיות, ניכר שהצטרפותו של גנץ לממשלה עם נתניהו הייתה חרב פיפיות - היא גבתה ממנו מחיר פוליטי כבד, ממנו הצליח להשתקם רק לאחר תקופה ארוכה, וככל שהאריך את תקופתו בממשלה, כך נפגע יותר.

עכשיו בחזרה לימים שאחרי 7 באוקטובר. הכאוס ואי הוודאות הוכפלו פי כמה, הלחץ מצד העם ואפילו מתוך האופוזיציה להקים ממשלת אחדות גבר וגבר, עד שהושגו ההסכמות - וגנץ חבר לנתניהו. מצד אחד, נוכחותו של גנץ בממשלה הייתה בעלת חשיבות מכרעת וסיפקה מראית עין של יציבות בזמן משבר, ושידרה לעם שהפוליטיקה מונחת בצד. הצטרפותו של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר לשולחן מקבלי ההחלטות בזמן המלחמה סיפקה ביטחון לציבור בישראל ולגורמים בינלאומיים כאחד. יתרה מכך, מבחוץ היה נראה כי גנץ הוא "הקול השפוי" בממשלה ובקבינט, המספק איזון לקולות הצורמים שנשמעים לעיתים לא רחוקות מתוך כותלי הממשלה.

עם זאת, ככל שהזמן חולף מתגלים עוד ועוד סדקים בממשלת החירום, כאשר קבינט המלחמה הגיע לשיתוק כמעט סופני וחוסר יעילות משווע, בו החלטות קריטיות מתעכבות או אפילו זוכות להתעלמות מופגנת. קיפאון זה בהגעה להסכמות וקבלת ההחלטות באשר למלחמה מערער את המטרה העיקרית של ממשלת האחדות, אליה הצטרף גנץ מתוך הבטחה להביא ליציבות ולנווט את המדינה בסערה הקשה אליה נקלעה, תוך אחדות וחפות משיקולים פוליטיים.

המאבקים הפנימיים וחילוקי הדעות התהומיים ברקע אי היכולת להגיע להסכמות באשר לעסקה, ההימנעות מדיונים קונקרטיים על "היום שאחרי" בעזה, היעדר תכנית לאזור הצפון שסופג פגיעות קשות בימים האחרונים, וכמובן חוק הפטור מגיוס לחרדים - כל אלו הביאו לפני כשלושה שבועות את גנץ להציב אולטימטום לנתניהו, לפיו אם לא תושג התקדמות בנושאים אלה ובייחוד בנושא המתווה לעסקה עד 8 ביוני - יפרוש מהממשלה. ובכן, בהינתן שלא יקרו דברים לא צפויים עד מוצאי השבת, ליו"ר המחנה הממלכתי נותרו כ-24 שעות להגיע להכרעה - האם להישאר בממשלה חרף האיומים ולאבד את כל קלפי המיקוח שבידיו, או למלא אחר המילה שלו - אך ליצור קרע פוליטי ענק שלא נראה כמותו מאז לפני תחילת המלחמה?

בצל האתגרים הללו, התמיכה בפרישתו של גנץ מהממשלה הופכת משכנעת ליותר ויותר. התפטרותו של גנץ, אם תקרה, עשויה לשמש כקריאת השכמה משמעותית באשר לכיוון אליה הולכת ישראל במתכונת ההנהגה הנוכחית. בפרישתו, יו"ר המחנה הממלכתי יכול לכפות בחינה מחדש של המצב המדיני על-ידי הציבור ואף מתוך הממשלה, ואם נחלום בגדול לרגע - אולי אפילו לקדם דינמיקה פוליטית חדשה. בנוסף, בצעד זה גנץ ינקוט עמדה עקרונית ויפגין מחויבות ליושרה ושקיפות מול העם. הוא יקיים את הבטחתו לפעול מתוך שיקולי טובת המדינה בלבד, וישלח מסר ברור לציבור הישראלי כי שיקולים פוליטיים לא יבואו על חשבון שיקולים אתיים, בזמן ש-124 החטופים נמקים במנהרות חמאס ושחיילינו מתים בשדה הקרב כבר חודשים, מבלי שאנחנו קרובים ללהשיג אף אחת מ"מטרות המלחמה".

כמובן, ההחלטה להתפטר אינה החלטה שיש להקל בה ראש. כמו שאמרה אתמול עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה, שהפצירה בגנץ להישאר בממשלה כדי להביא למימוש של עסקת חטופים: "אמרתם שאתם נכנסים לממשלה בשביל להיות הקול השפוי והמבוגר האחראי". השאלה היא האם נכון להשאיר את הספינה בידיהם של ה"בן-גבירים" וה"סמוטריצ'ים" שכבר איימו על נתניהו כי יפרקו את הממשלה במידה והמתווה שהציג הנשיא ביידן יאושר, איום שעם פרישתו של גנץ וחזרת הממשלה ל-64 מנדטים נראה ממשי מתמיד, וייתכן כי יביא את ראש הממשלה, כמו שאמרה אתמול עינב, "לטרפד עוד עסקה" - ולהמשיך להפקיר את החטופים.

על כן, ההשלכות הפוטנציאליות של החלטתו של השר גנץ הן רבות ודרמטיות, וכעת כל העיניים נשואות למוצאי השבת, בה נגלה האם יו"ר המחנה הממלכתי יחליט לנווט דרך הסערה - או לנטוש את הספינה.

בלה איליזירוב היא עורכת בדסק הדיגיטל של חדשות 13