יש סיבות עקרוניות להתנגדות למינוי זיני - אך יש גם גזענות

קשה לי להיזכר מתי נתקלתי בכותרת של ידיעה שמסקרת את מינויו של פלוני לתפקיד ביטחוני בכיר במספר ילדיו. "כיהן כאלוף, עוטר בשני צל"שים, לחם בארבע מלחמות ויש לו 11 ילדים". מה? על מה אתם מדברים בכלל? איך קשורים 11 ילדים למשהו בכלל? ובכלל, מה יוצא דופן ב 11 ילדים? כן, זה בהחלט חריג עבור משפחה חילונית בורגנית ממוצעת, אבל במגזר החרדי ובזה של הציונות הדתית מצוות פרו ורבו היא מצווה שמקיימים, ויש מאחוריה גם תפיסת עולם, לא רק ציווי דתי.

אבל רגע, אמרנו ציונות דתית וחרדים, נכון? אז הנה כלי חברתי שכיח לסימון מגזרים - מספר הילדים. לגיטימי לציין שהוא מהציונות הדתית, לא? זה פרט ביוגרפי מרכזי בחייו. נכון, אבל עכשיו בואו נהיה ישרים לרגע: במגזר החילוני-בורגני מביטים על מספר הילדים הרב במשפחות במגזר הזה כעל תופעה משונה, אפשר לומר גם מגונה. הדתיים המשיחיים האלה, עם הרחם המשתולל שלהם, הם לא כמונו. הם שייכים לעידן חשוך ולתרבות מיושנת ומסוכנת שהופכת את האישה לכלי קיבול לילדים ותו לא. הברברים האלה, הא! המשיחיים האלה, הא!

הנה פרט מידע שלא הופיע על האלוף זיני בכותרות העיתונים המבוהלים והאבלים והמשתוללים ממינויו: ב-7 באוקטובר נסע האלוף זיני מביתו שברמת הגולן (!) ליישובי העוטף (נסיעה של חמש שעות, כן?), כדי להילחם במחבלי חמאס שטבחו ביישובים. הוא התמקם בקיבוץ מפלסים, שם הרג מספר מחבלים בהיתקלויות מקרוב, השתתף בקרב על הקיבוץ לצד חברי כיתת הכוננות ולוחמי סיירת מטכ"ל שהגיעו לשטח, וטיהר אותו ממחבלים.

תנו לי לנחש: מרביתכם לא נחשפתם לפרט הזה בסיפור חייו של האלוף. פרט שיש בו נגיעה לתפקידו כמפקד הרבה הרבה יותר ממספר ילדיו. אבל הבעיה עם הבלטת הפרט הזה היא שכך עלול האלוף זיני, חס וחלילה, להצטייר כמי שזכאי ליחס אוהד ומכיר תודה, ולא למסע הביזוי שהוא עובר כרגע. אבל הילדים? הילדים משתלבים מצוין בנרטיב הדתי-משיחי.

אז כן, האיזכור הבולט, השיטתי והמגמתי של מספר ילדיו של האלוף זיני, כמו גם החגיגה המבישה ברשתות החברתיות על העניין, הוא רגע שפל ונמוך ומכוער מאוד של התקשורת הישראלית. רגע שבו היא הרימה את המסכה (אם היא חובשת כזאת בכלל) מעל יחסה וגישתה לציבור הדתי-לאומי. גזענות, התנשאות, זרות ואפילו הסתה, כנגד מגזר שאחוז הנופלים מתוכו במלחמה הוא הגבוה - וזה אפילו לא קרוב - מקרב כלל המגזרים והקבוצות בישראל.

וההסתה הזאת - שכולה אך ורק על רקע פוליטי - היא עניין מכוער בכל יום ותקופה, אבל בפרט בימים האלה ובתקופה הזאת. מינויו של זיני הפך לסופה מושלמת שמשלבת בתוכה את השנאה היוקדת לנתניהו ואת הטינה והשנאה היוקדות לחבריו לקואליציה ולציבור שתומך בהם. הציבור הזה, הנבער, הקיצוני, הפרימיטיבי במהלכיו המשפחתיים. 11 ילדים! אתם שומעים? יש לו 11 ילדים. פלא שביבי בחר בו? מובן למה מוכרחים להתנגד למינויו? סיבות חוקתיות, מנהליות ועקרוניות? בטח. אבל גם גזעניות. ומטונפות מאוד.