100 ימים, אינספור כותרות: פרשני חדשות 13 מסכמים המרוץ לכנסת

 רה"מ שחט פרות קדושות – והפך הבחירות למלוכלכות במיוחד / רביב דרוקר

אלו היו הבחירות הכי מגעילות שסיקרתי. נכון, לא הייתה אלימות ברחובות, אבל קרה דבר הרבה יותר קשה. בנימין נתניהו הצליח לחסל את מושג ה"אמת". הוא ריסק את כל המוסדות שהיה סביבם קונצנזוס, והלביש את כל העיתונאים בחולצות מפלגתיות.

פעם, מילה מהיועץ המשפטי לממשלה הייתה קדושה. התקשורת ביקרה אותו, ברור, אבל ראשי המערכת הפוליטית, בטח ראש הממשלה, כמעט ולא העזו לאתגר אותו. היום, מנדלבליט זה "ההוא שנכנע ללחץ השמאל". פעם, קביעות של משטרת ישראל והמפכ"ל היו נחשבות. היום, אלשיך הוא איזה זבל ששם לעצמו למטרה להדיח ראש ממשלה מכהן.

לעוד כתבות בנושא:

שעות לפתיחת ההצבעה: כל מה שצריך לדעת בדרך אל הקלפי

ההתלבטות המרכזית לפני פתיחת הקלפיות: הצבעה לגוש או למפלגה?

מכיכר העיר לרשתות החברתיות: לאן נעלמו שלטי הבחירות?

פעם, אמירה של נשיא המדינה הייתה שווה משהו. היום - רובי ריבלין הוא שמאלני מטונף, שרוצה להדיח את נתניהו. על מבקר המדינה מיותר להכביר מילים. כמובן שגם הוא חתכ'ת חרא שרוצה להפיל ראש ממשלה (חוץ מביום שהוא מפרסם דו"ח מיוחד שפוגע בגנץ). אין אף מוסד מקודש, אין אף אדם הגון, אין ענייניות, יש רק בעד נתניהו ונגד נתניהו.

פעם לעיתונאים גם הייתה זהות מקצועית בצד עמדותיהם הפוליטיות. חלקם, אולי רובם, היו עושים מאמץ מוגזם להסתיר את עמדותיהם, אבל היה ברור שהם מסוגלים להגיד משהו או לשאול משהו שאינו קשור לפתק שהם שמים בקלפי. נתניהו הצליח לצבוע את כולנו. אין מורכבות, אין עמדות שונות, יש רק בעד נתניהו ונגד נתניהו.

אף אחד לא מאמין לכלום, כולם אינטרסנטים, כולם שרלטנים. כמו כל קמפיין טוב, זה בנוי על גרעין של אמת, אבל עליו נבנו כל כך הרבה שקרים. זו מציאות פוסט מודרניסטית, כמעט כאוטית, שבה לא ניתן לדווח על כלום, מבלי שיסופק איזה הסבר מפותל על מי אתה, מה אתה חושב על ביבי ואת מי באת לשרת.

נסו למצוא אדם אחד - איש רוח, מדען, גנרל - שלמילתו יינתן תוקף ענייני. אין כזה. לא שופטי ביהמ"ש העליון, לא רמטכ"לים או ראשי מוסד, ראשי שב"כ, שרים בכירים בדימוס - אף אחד. כולם נחשים חורשי מזימות, אם הם רק יעזו להגיד מילה רעה על השלטון.

כמו שזה נראה כרגע, נתניהו אמור להמשיך לקדנציה נוספת. במידה וזה אכן יקרה, התהליך המתואר רק יקצין. תועמלנים במסווה של עיתונאים כבר מאיישים עמדות מפתח בתקשורת. הם לא מעלים על דעתם לעבוד באמת בעיתונות, לפגוש מקורות, לעשות תחקיר. עצלנים. הרעיון שלהם על עיתונות הוא שבאים, פותחים מיקרופון ומטנפים על כל מי שמתנגד לנתניהו - על בסיס העובדות שהתפרסמו בתקשורת "השמאלנית".

רוב הפרסומים השליליים על נתניהו באו מהתקשורת "השמאלנית", ורוב הפרסומים השליליים על גנץ באו מאותם מקורות בדיוק. בקדנציות קודמות הסתפק נתניהו בלמנות בעצמו את מפכ"ל המשטרה בעסקה מושחתת, את מזכיר הממשלה שלו ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר מדינה את מי שעורכי דינו מצאו עבורו. זה לא הספיק, כך מסתבר. כעת, אפשר רק לדמיין את מי הוא יריץ לתפקיד המבקר, שממש עומד לסיים את כהונתו, אם ייבחר לקדנציה נוספת.

היריבות הפוליטית שהובילה לתיעוב בין נתניהו לגנץ / ספי עובדיה

"שניהם מועמדים טובים", אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על בני גנץ ובנימין נתניהו - שאחד משניהם יושבע לכל המאוחר בתחילת יוני לראש הממשלה הבא של ישראל. באופן כמעט טבעי, השניים שהזכיר הנשיא האמריקני לא חושבים כך זה על זה.

נתניהו משוכנע שגנץ הוא פחדן, חסר חוליות, ששפיותו מוטלת בספק ושלא יעמוד בפני הקטן שבאתגרים הניצבים בפני ראש ממשלה בישראל, וכן, יש לראש הממשלה אפילו מהעמדה שלו, גם השגות ביחס לטוהר מידותיו של הרמטכ"ל לשעבר. גנץ חושב על נתניהו (חלק מכך קיבל ביטוי גם בהקלטות ששידרנו) שמדובר באדם מושחת מן היסוד, שלא יהסס להקריב אינטרסים לאומיים וביטחוניים של ישראל כדי להיחלץ מאימת הדין. יו"ר כחול לבן באמת משוכנע שנתניהו מסוכן למדינה.

מערכת בחירות מייצרת אמוציות. החל מקנאה, ודאגה עד לכדי תיעוב בין יריבים פוליטיים. זה לא חריג, אלא שבמקרה של בחירות 2019 מה שמיוחד הוא שכמעט כל התיעוב הזה נולד ממש במערכת הבחירות עצמה. קודם לכן כמעט לא היה לכך ביטוי, נתניהו אולי לא נטרף מהערכה לאישיותו של גנץ גם בשנות עבודתם המשותפת, זה כראש הממשלה וזה כרמטכ"ל, אבל בוודאי לא בז לו כך. נתניהו אפילו העביר לגנץ מסר שיהיה מוכן להציע לו מינוי לשר בכיר בממשלתו לפני שהחליט לעמוד בראשות מפלגה עצמאית, כדי למנוע מכיוונו איום עתידי.

בחודשים האחרונים החל המיזם הפוליטי של גנץ לאיים באמת על נתניהו. כמעט באבחת סכין, היחס ההדדי של השניים השתנה בקיצוניות. מה ששמעתי באוזניי ביחס למה שחושבים ראש ממשלת ישראל על הרמטכ"ל שלו לשעבר ולהיפך אמור להיות שמור באמת לאויביי ישראל הגדולים, לא ליריבים פוליטיים. למרות שהדברים האלה שמשקפים להבנתי באופן כן להחריד מה חושבים גנץ ונתניהו זה על זה, גנץ עד לאחרונה שקל באמת להצטרף לממשלתו של נתניהו כדי למהול את הגוון הקיצוני שעלולה ממשלה שפייגלין וסמוטריץ יהיו בה לשון מאזניים.

הסיכוי לממשלת אחדות לא גדול אבל איננו אפסי. גם הנחת העבודה שנתניהו יהיה זה שירכיב בוודאות את הממשלה הבאה ניתנת לסתירה 24 שעות לפתיחת הקלפיות. אפשרות קריסה של הליכוד כתוצאה ממיאוס או אדישות עומדת על הפרק ובעיקר עדיין נכונה ההבנה שמפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה יכולות לשנות באופן דרמטי את מפת הגושים, כפי שבאה לידי ביטוי בכל הסקרים האחרונים שפורסמו בסוף השבוע האחרון.

גם היום, יממה לפתיחת הקלפיות, עומדות על כנן שלוש אופציות כה שונות זו מזו ביחס לעתיד הפוליטיקה הישראלית בשנים הקרובות - ממשלת ימין מובהקת בראשות נתניהו, דרך ממשלת אחדות של כחול לבן והליכוד ועד למהפך שלטוני מלא, ובעצם - הדבר הוודאי היחיד בבחירות האלה זו אי הוודאות.

מאלירז שדה ועד ה"תקשורת עוינת": הא׳-ב׳ של מערכת הבחירות / עקיבא נוביק

א) אלירז שדה - מייסד ז׳אנר עיתונאי, שחדר למערכות התקשורת הממוסדות. ניכר שנעדר משיעורים על מלחמת יום כיפור.

ב) בוט - רובוט ברשתות חברתיות. כותרת תחקיר שחשף את חשיבות ההתמצאות של עיתונאים בטוויטר בבואם לכתוב על רשת זו.

ג) גלנט, יואב - נשלח על ידי נתניהו להתראיין במקום מירי רגב שהוסתרה בקמפיין, כי הרי הוא ידוע כמרואיין שקול ממלכתי וענייני.

ד) דיור, מחירי - הנושא החם של בחירות 2015 והקר עד קפוא של הבחירות הנוכחיות. תשאלו את כחלון שהשקיע בסוגיה 4 שנים ורק הפסיד קולות.

ה) הקלטות גנץ - סדרת כתבות של ספי עובדיה, שהיוותה השראה לקמפיין הליכוד ולמחלקת חשיפת החפרפרות בכחול לבן.

ו) ולדימיר פוטין, עמנואל מקרון, ז׳איר בולסנרו, דונלד טראמפ - פעילים מרכזיים במערכת הבחירות.

ז) זכריה באומל - הדבר הכי טוב שקרה לנו ב-106 הימים האלה. העיסוק של גנץ בעיתוי הפוליטי של השהת שרידי גופתו, החמיץ נקודה מרכזית - אם המבצע קשור לבחירות, מבחינת הישראלים הלוואי שיהיו בחירות מדי שנה.

ח) חוסן לישראל - מיזם פוליטי שלוהק במהירות שיא, ולא מן הנמנע שיחזור אלינו, לאחר הבחירות, כמפלגה חסרת כל ניסיון פוליטי אם כחול לבן תתפרק לשלושת מרכיביה.

ט) טוויטר - הביצה הרעילה שבה מתכתבים פוליטיקאים ועיתונאים עם עצמם. הוכח מדעית קשר עמוק בין ניתוק מטוויטר לבריאות נפשית.

י) ימין ושמאל (אין יותר) - הבטחת הבחירות הראשונה להתפוגג.

כ) כתב אישום כפוף לשימוע - הנעלם הגדול בקמפיין. ישפיע על כל ממשלה שלא תקום בחודשים הקרובים.

ל) לגליזציה - ״הדבר הכי חשוב בבחירות״ במילותיו של ראש הממשלה. הופיעה בהרבה מערכות בחירות, אך אף פעם לא בפיו של מתנחל מזוקן שלא עישן מימיו. סביר שתחזור כהבטחה לא ממומשת גם במערכות בחירות עתידיות.

מ) מלצר, השופט חנן - יו״ר ועדת הבחירות המרכזית. התמודד עם עתירות מופרכות בחלקן וניפק החלטות מופרכות בחלקן (שיהוי של תעמולת בחירות, הצעה להשתיק רשתות חברתיות ועוד).

נ) נתניהו, בנימין - האדם היחיד בעולם שעם 3 כתבי אישום בפוטנציה, ינצח בכל הסקרים שלושה רמטכ״לים בדימוס ומחנה שלם שבנוי על הכמיהה להחליפו.

ס) סמסים - ההטרדה הרשמית של מערכת הבחירות. ח״כ שיעביר חוק נגד סמסים יזכה בתומכים רבים וב-119 אויבים.

ע) עימות - אירוע שלא נזכה לראות כל עוד לאחד המועמדים קוראים בנימין נתניהו (ע״ע) בשל טראומה בת 20 שנים.

פ) פשיזם - בושם מבית היוצר של איילת שקד. חיזק אותה בקרב אוהדיה והחליש אותה בקרב מתנגדיה, מי היה מאמין.

צ) צוללות מצריות - לא נוכל להרחיב בנושא משום שמדובר בסוד מדינה.

ק) קמיל פוקס, פרופסור - הישראלי עם הכי הרבה חברים בימים אלו (ימים אלו = עד יום רביעי בבוקר).

ר) רקטה, במושב משמרת - הפוגה במערכת הבחירות, שכמעט הפכה לכזו עם סדר יום בטחוני. אלמוג בוקר ואלון בן דוד כבר גיהצו את מעילי העור, עד שהתברר שהאירוע נדחה למועד לא ידוע.

ש) שתיית מנדטים - הכינוי הקלישאתי לקמפיין הישורת האחרונה של נתניהו (וגנץ).

ת) תקשורת עוינת - אין מפלגה שלא מתלוננת על התופעה. בעבר רק בימין סבלו ממנה, כך שהתקדמנו.