משבר הסייעות: המדינה צריכה לשחרר ולתת לרשויות לנהל

תתארו לעצמם תרחיש שבו אלפי סייעות היו מגישות ביום אחד מכתב פיטורין לרשויות שבהן הן עובדות בשל תנאי העסקתן, כפי קרה עם המתמחים בבתי החולים בתחילת אוקטובר. מה היה קורה? ככל הנראה, אלפי הורים היו נאלצים להישאר עם ילדיהם בבית, ומכאן השלכות כלכליות עצומות על המשק.

כאשר סייעת אינה מגיעה לגן הילדים, הגן נשאר סגור. לפעמים זה קורה באותו הבוקר ממש, ללא התראה מוקדמת בשל מחלת סייעת וההורים אינם יכולים ללכת לעבודתם. בשנה האחרונה, המחסור בסייעות רק הלך וגדל כמעט בכל הרשויות המקומיות בארץ. סייעות מבוגרות עזבו את מערכת החינוך מהחשש להידבקות בקורונה. אחרות סירבו להתחסן או להיבדק והן אינן יכולות לשוב לגני הילדים.

בעוד כמות הסייעות בגנים פחתה בכל הארץ, המדינה לא רק שלא אפשרה להיטיב את תנאיהן, היא ממשיכה להטיל מגבלות רגולטוריות על הרשויות המקומיות החפצות לעשות כן. בניגוד למתמחים, שיצאו בקמפיין מוצדק לשיפור תנאים - הסייעות הן "שקופות". הן לא פתחו את מהדורות החדשות ולא קיימו מסיבות עיתונאים.

שכר התחלתי של סייעת בגן ילדים הוא כ-6,000 שקלים. מדובר בשכר לא הגיוני, שנקבע על ידי המדינה ולא על ידי הרשות המקומית המעסיקה אותה. כמו יתר עובדי העירייה, יש אפליה בין "דור א" שנקלט אי שם לפני שנים, לבין "דור ב" שעובד במשרה פחותה בשכר מופחת. כשהרשות המקומית ביקשה להעלות את שכר הסייעת באלפי שקלים כדי לאפשר לקלוט סייעות נוספות, ולהיטיב ולשפר את תנאי צוותי החינוך, מהחינוך המיוחד ועד לצהרוני הגנים, קיבלנו את התשובה "אי אפשר".

אי אפשר להעלות את שכרן. אי אפשר להוסיף להן מענקים. אי אפשר לתת להן תוספות רכב. אי אפשר לתת להן תוספת דיפרנציאלית על השכלה. אי אפשר לתת להן תוספת דיפרנציאלית על הובלת גן או אי היעדרות. אי אפשר ואי אפשר. מערכת בירוקרטית ממשלתית מושלמת, שעצרה עד היום כמעט כל שינוי שיאפשר לתת שכר ראוי לסייעות, כולל לסייעות שעובדות בחינוך המיוחד ובגיל הרך.

עבודת הסייעת אינה פחות קשה מזו של הגננת. הפרש התנאים גדול וגם פערי ההשכלה. במקום לעודד צוותי חינוך לרכוש השכלה ולשפר את שכרם, במקום לעודד סייעות להפוך לגננות משנה, המדינה עדיין רואה בהן כוח עזר לא משכיל, שיש לתת לו משכורת מינימום. בראשון לציון פתחנו בית ספר לסייעות על מנת לתת כלים חינוכיים לסייעת וכדי שתהפוך לשותפה מקצועית במעשה החינוכי כחלק מצוות הגן. קיבלנו סייעות מובילות ושיפרנו תנאיהן, ותמריץ נוסף שאנו מקדמים כיום הוא לאפשר לסייעת לקבל תואר בחינוך במימון העירייה. אך אין זה מספיק. על המדינה לשחרר את התנאים המגבילים של השכר ולעודד משמעותית רכישת השכלה פדגוגית רלוונטית.

לא זו בלבד שהמדינה לא מכירה בחשיבות רכישת השכלה על ידי הסייעות, היא כנראה גם לא מודעת לקיומן של שעות הצהריים ולעובדה שברוב משקי הבית בישראל עובדים עד ארבע וחמש ויותר וצהרון אינו לוקסוס. גם עובדי האוצר ומשרד הפנים, מזמן לא עובדים עד 14:00. מדוע המדינה אינה מאפשרת לרשויות רצף תעסוקתי והעלאת שכר משמעותית של הסייעות העובדות ברצף עד 16:00 ואף 17:00?

השנים הראשונות בחיי ילד הן השנים החשובות ביותר. אלו השנים שבהן מתפתחת ומתעצבת התודעה של הילד כאינדיבידואל עצמאי, חושב, שואל ומבין. מבחינת הילדים, הסייעת היא מבוגר משמעותי, המעצב את ראשית חייהם. כולנו רוצים שהסייעת תהיה דמות מנוסה, משכילה וחמה, בעלת המיומנויות המקצועיות והיכולת להיענות לצרכים של הילדים באופן אשר יעודד את צמיחתם.

על המדינה לאפשר לקדם את השכלת הסייעות, לשפר את תנאיהן ולאפשר לרשויות המקומיות לתת להן שכר בהתאם לכישוריהן השכלתן ורצף עבודתן, כדי להפוך את המקצוע למקצוע שירצו לעבוד בו, הראוי למדינת ישראל ולילדיה.

ליאל אבן זהר היא מ"מ וסגנית ראש העיר ראשון לציון ומחזיקת תיק החינוך העירוני

רוצים לכתוב למדור הדעות של אתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com