לא רק פדיון שבויים: על השטחיות בתפיסת היהדות | דעה

בצדק רב מוזכרת כעת המצווה של פדיון שבויים בדיונים פוליטיים ותקשורתיים. מעמדה ב"סולם הערכים" ביהדות גבוה ביותר, והרלוונטיות שלה למצבנו הנוכחי ברורה. אולם אזכור מרכזי זה מבטא גם את החוסר הקבוע הגדול בהתייחסות של חלקים בתוכנו לעמדת ההלכה וההגות היהודית בסוגיות חיוניות נוספות. לא כאן המקום לנסות ולהבין מה גובר על מה בהחמצה עצובה זאת - האם מדובר בבורות בידיעת המקורות, ריאקציה שלילית מובנת לעירוב שבין דת ופוליטיקה, או אולי בעיקר חשש מחיזוק לכאורה של מגמות חברתיות שונות המכונות פעם "הדתה ופעם "משיחיות", לעיתים עם בסיס סביר ולעיתים בצורה סתמית לגמרי.

התקופה שקדמה למלחמה הנוכחית הביאה אותנו לאווירה קשה של פלגנות וריחוק. ועם זאת היא איפשרה לנו בירור נוקב וחשוב במשמעות הדמוקרטיה בישראל. דומני שהרבה יותר אזרחים מבינים עתה את גבולות הגזרה בכל מה שנוגע לתיקונים אפשריים לכאן או לכאן במבנה המשטרי והחוקתי שלנו.

התחושה שהדמוקרטיה היא מצרך נדיר שיש להגן עליו התחזקה. התחושה שהרשויות צריכות לכבד אחת את השניה הרבה יותר התחזקה גם היא. ההפנמה שמחאה חברתית היא בעלת ערך מצאה לה מקום חשוב. ההכרח בהידברות פנימית מובן עתה למדי. אולם המשמעות היהודית של מדינת ישראל עדיין נותרה מעורפלת יותר. מצד אחד, אנשים נוספים מוצאים בהגדרתם היהודית בסיס חיוני לזהותם, ומצד שני השטחיות בתפיסת היהדות לא מטופלת די הצורך.

ההחמצה של כולנו רבה ממצב זה. במקום להכיר בחשיבות של הזהות היהודית המתחזקת כמקור ללימוד ולהעמקה ולשיח חדש, יש מי שמוכרחים להשתמש בכל האמצעים הקודמים והמתישים. למשל "ספירת הראשים" באותו תחום שישרת את עמדת מבצע הספירה הרלבנטי: אם הוא מגיע מהצד המקנטר מיד הוא יבשר לנו כמה חובשי כיפה היו ב"קהל" המרגיז המסויים. אם הסופר הרלבנטי מגיע מהצד האוהד, מיד הוא יבשר לנו כמה חובשי כיפה מצויים בין תורמי הכליות או בין הלוחמים.

איני מזלזל בספירות אלה, אלא חרד ממגמתן ומהשפעתן על השיח שבתוכנו. לא כל מי שמקווה שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו" הוא משיחיסט מסוכן, אלא להיפך, רבים בהם הם אנשים נאמנים ופועלים כמיטב יכולתם לקיומה ולשגשוגה של מדינת ישראל. לא כל מי שמבקש ללמד תנ"ך עוסק בהדתה. להיפך, רבים מהשיעורים הנעשים במסגרות מגוונות הם חיוניים להכרת מורשתנו.

אני מכיר בעובדה העצובה שאחריות רבה על ההחמצה הגדולה חלה על אותם שומרי מצוות הנוהגים בקיצוניות, בבוטות ובשטחיות. אכן, עובדה זאת קשה ביותר לאדם כמוני (ולרבים אחרים) אשר לגביהם האמונה היהודית היא תשתית חייהם. דווקא משום כך אני עומד נדהם מול התבטאויות כוחניות מכל סוג שהוא, מחוסר ענווה ומהתעלמות מערכים וצווים יהודיים בסיסיים של סולידריות , פיקוח נפש ובקשת חסד ואמת.

ההחמצה של היהדות קשה מבחינתי אצל חוגים שומרי מצוות אלה, כפי שהיא קשה לי בכל מה שנוגע לאלה הנזכרים במורשת ישראל רק בשני מצבים עקרוניים: או שהדבר משרת אותם לפגיעה חסרת רגישות ביסודות היהדות, או שהדבר משרת אותם לזמן קצר לחיזוק עמדה פוליטית או חברתית שלהם. היהדות, על מקורותיה וחיוביה, חשובה הרבה יותר משימושים לקויים אלה אצל המגחכים מכאן ואצל המתיימרים לייצגה משם. מצוות פדיון שבויים רלוונטית ביותר לדיון הנוכחי בקרבנו. עם זאת, גם בנושאים שגרתיים הנוגעים בחיינו המשותפים כאן, יש להזדקק הרבה יותר לאוצרות מורשתנו.

מירון ח. איזקסון הוא משורר וסופר, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com