נכנס בסערה ובדרך להפוך לברווז צולע: ביידן סוגר שנה בבית הלבן

בדיוק לפני שנה, ב-20 בינואר 2021, שחררה הדמוקרטיה האמריקנית אנחת רווחה. שבועיים קודם לכן היא נחלצה בעור שיניה מניסיון הפיכה. אחרי ארבע שנים שבהם רמס הנשיא דונלד טראמפ כל מוסכמה פוליטית, התקוות והציפיות בטקס ההשבעה היו גבוהות ביותר.

ג'ו ביידן נכנס בסערה לתפקידו: חיסן יותר ממאתיים מיליון אמריקנים נגד קורונה, העביר תוכנית בסך שני טריליון דולר לשיקום הכלכלה מנזקי הקורונה. הכסף הוזרם למשק האמריקני בכמויות, הפעילות הכלכלית האיצה ושיעור האבטלה ירד למימדים היסטוריים ובישר על מה שהכלכלנים מכנים "מצב של תעסוקה מלאה" כמעט.

לביידן גם היו עוד כמה תוכניות גרנדיוזיות - לשיקום התשתיות האמריקניות (בסופו של דבר הועברה לפני חודשיים תוכנית רזה במקום), ולהנהגת מדיניות רווחה חסרת תקדים. כן – בארה"ב הקפיטליסטית שקלו אפילו, על פי תוכנית ביידן, לשלם על חופשות לידה.

סך כל התוכניות שביידן הציג הסתכם בשישה טריליון דולר - סכום דמיוני. באותם ימים ראשונים של אופוריה היו אפילו שהשוו את ביידן ואת תוכניותיו הגרנדיוזיות בלי להתבלבל לנשיא האגדי FDR - פרנקלין דליינו רוזוולט, שהוציא את ארה"ב מן המיתון הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת באמצעות תוכנית "הניו דיל" והפכו את ארה"ב למעצמה הכלכלית החשובה בעולם.

הציבור היה מרוצה מן הנשיא החדש, שזכה בחודשי כהונתו הראשונים לאהדת הציבור - 57% מן האמריקנים היו שבעי רצון מתפקודו. ביידן, שלא הפנים כיצד השתנתה ארה"ב בשנות טראמפ, האמין אז בתמימותו כי יצליח לגייס גם תמיכה של רפובליקנים בתוכניותיו הגרנדיוזיות.

בקיץ האחרון החליט הנשיא האמריקני גם ליישם את הבטחת הבחירות שלו ולסגת כליל מאפגניסטן. בדיעבד, זוהי נקודת המפנה של שנת נשיאותו הראשונה, שגם בזמן כתיבת שורות אלה, הוא לא מצליח להתאושש פוליטית מן האופן שבו יושמה ומן התמונות שנצרבו בתודעה.

[brightcove_iframe video_id='the-main-edition-articles-part-2608212024' autoplay='0' credit='' desc='הפיגוע באפגניסטן באוגוסט האחרון שהיווה נקודת מפנה לכהונת ביידן' poster='' kid='1_pkpgk9vt' duration='140']

החובבנות שבה בוצעה הנסיגה האמריקנית הזמינה פיגוע קשה שנחרט היטב בזיכרון הציבורי: ב-26 באוגוסט, כשטליבאן משתלט במהירות שיא (וביידן טעה קשות בהערכתה) על המדינה וכובש בלא קרב עיר אחרי עיר, נותר נמל התעופה בקאבול - היעד האמריקני האחרון במדינה.

כשכל בעלי בריתה של ארה"ב נסים אליו כדי למלט את נפשם משלטון טליבאן, ביצע דאעש פיגוע התאבדות באחד משערי הנמל. 183 אפגנים ו-13 חיילים אמריקניים נהרגו והפכו לתמונת התבוסה של הנוכחות האמריקנית באפגניסטן. ביידן, שלא ניהל היטב את הנסיגה, החל להתדרדר בסקרים. מהר מאוד הוא היה "מתחת למים" כמו שאומרים האמריקנים, כלומר עם פחות מ-50% של תמיכה ציבורית במדיניותו.

אז הגיעו בזו אחר זו המכות השונות - גלי הקורונה, זינוק מחירי הנפט ואינפלציה שלא הייתה בארה"ב יותר משלושים שנה עם קצב שנתי של 7%. עם כל חדשה שכזאת, ביידן המשיך להתדרדר אל מתחת ל-40% תמיכה. ניסיונותיו לבצע רפורמות מרחיקות לכת בתשתיות, ברווחה, ולהגן על חופש הבחירה הדמוקרטית של הציבור מפני חוקים מפלים שהעבירו תומכי טראמפ במדינות השונות, כשלו בזה אחר זה.

שום רפובליקני בקונגרס לא נענה לתחינותיו של ביידן לתמוך ברפורמות שלו, וגרוע מכך - שני דמוקרטים מבית - הצטרפו אליהם. וכך בלי רוב שמצביע איתו בקונגרס, ביידן איבד את היכולת לקדם את הרפורמות ולהטביע חותם.

אחרי שנה בלבד בתפקיד, ביידן נחשב לכישלון - רק 33% מהציבור מרוצה מתפקודו. במצב עניינים שכזה צפויה מפלגתו להפסיד בשנה הבאה את הרוב הדחוק שיש לה בקונגרס, מה שיהפוך אותו בשנתיים האחרונות לנשיאותו (בקדנציה הנוכחית) לברווז צולע.

ביידן בן ה-79 גם לא הצליח להעמיד לעצמו יורש או יורשת ראויים (קאמלה האריס שאותה בחר לסגניתו מתגלה בינתיים כאכזבה מרה). הוא טוען כי אם מצבו הבריאותי יאפשר הוא יתמודד גם ב-2024, מה שבמצב הנוכחי מעורר תקוות יותר אצל הרפובליקנים, שמקווים להחליפו מאשר אצל הדמוקרטים שעם ביידן או בלעדיו לגמרי לא בטוחים שהבית הלבן יישאר בידיהם בבחירות הבאות.

גיל תמרי הוא עורך חדשות החוץ של חדשות 13