בנט בישל דייסה - ולמי לא נשאר? | דעה

אתחיל מהשורה התחתונה - כשראש הממשלה ושר האוצר פונים לעם במסיבת עיתונאים חשובה במקום להסתכל להם בעיניים, הם חייבים לפנות ללב. בשורה התחתונה מנהיג צריך להבין שאם הוא רוצה ליצור מעורבות חיובית, עליו להתחבר לקהל שלו ברמה הרגשית ובאמצעות תוכן בעל ערך שפותר את הבעיות והכאבים של כל אחד ואחד, או לפחות לתת תחושה כזאת.

אדוני ראש הממשלה, למרות שהכרזת על מגוון פעולות, עדיין איבדת אותי ועוד מיליונים כמוני ברגע שהכרזת שאלה שייהנו מהמהלכים הנפלאים, שעליהם עמלתם חודשים, הן משפחות עובדות שיש להם ילדים בגילאי 12-6. ברגע הזה בדיוק, מיליוני צופים, שלא עומדים בקריטריונים הללו, הפסיקו להקשיב והלכו למטבח לחפש שוקולד כדי להתגבר על הטעם החמוץ שההכרזה שלך גרמה להם.

אדוני ראש הממשלה, באת לברך ויצאת מקלל. הצלחת בשנייה השברירית הזאת להעליב אחוז גדול מקהל הצופים בך. אגב, העובדה שהנתון הזה הופיע גם על הלוח שניצב מאחוריך חיזק תחושה זו והסיט את תשומת הלב מהמשך דבריך.

כיועצת תקשורת, אני בוחנת אמירות ומסתכלת על העולם במשקפיים של "איך זה נתפס תקשורתית" או "האם המסר שרצינו להעביר, אכן עבר". אז אם בעניין מסרים ותחושות עסקינן, אני חושבת שמסיבת העיתונאים, שאני מניחה שנועדה להרגיע את הציבור ולשדר לכולנו -  אנחנו איתכם, השאירה רבים עם התחושה שלא סופרים אותם או ש- "להם לא נשאר"....

אני סבורה שראש הממשלה ושר האוצר התכוננו לקראת מסיבת העיתונאים הזאת. הרי הם באמת עמלו רבות, אני מניחה שגם עם כוונות אמיתיות, ומאוד התרגשו לספר לציבור על מאמצים אלו. רק כנראה שבדרך, אף אחד מהם ומהיועצים שסובבים אותם, לא עצר לרגע לחשוב – מה הדרך הרגישה ביותר להעביר את המסר ויותר חשוב – כיצד לא נכון להעביר את המסר.

נראה כי אף אחד לא חשב על כך שכולנו בני אדם והרגשות שלנו הם המניע העיקרי ולעיתים היחיד לפעולות שלנו. הרי ברור שאם אתה כדובר, שעיני כולנו נישאות למוצא פיך, תראה לקהל שלך שיש לך משהו בעל ערך להציע לכל אחד ואחד מאיתנו, ברגע אחד תכבוש את רובנו ותראה אותנו חוזרים אליך שוב ושוב.

הכלל הראשון והחשוב בכל פרזנטציה הוא - דע את הקהל שלך. במקרה הזה קהל שבוי - כל הערוצים שידרו במקביל את מסיבת העיתונאים בשעת השיא. אך במקרה הזה, לא בטוח אם הדוברים עשו שיעורי בית. כי הרי במיוחד בזמנים טעונים רגשית כאלה, כשכולנו כבר מותשים מהקורונה ומהאתגרים שהביאה איתה, מישהו מהסובבים את ראש הממשלה היה צריך להזכיר את הכלל החשוב הזה ולייעץ לו לשדר חמלה ואמפתיה ולא לזלזל בכוחן של רגשות.

כולנו היינו מרגישים טוב יותר לו רק בראשית דבריו, היה ראש הממשלה פותח ואומר למשל - שהוא מציג היום רק את השלב הראשון של תוכנית רב שלבית שהממשלה הכינה, שתיושם בשנה הקרובה. כשהמסר החשוב ביותר, שכולם ציפו לשמוע, שהתוכנית הזאת תתייחס ותתן מענה בשלבים לכולם -  עצמאים, משבר הדיור, קשישים, זוגות צעירים, פריפריה וכ"ו. זה מה שנקרא, חיים ומוות ביד הלשון.

אז הכותרת של היום מבחינתי היא: ראש הממשלה בישל דייסה...נתן לזה ולזה ולמי לא נשאר? אני מבינה שאי אפשר ולא צריך לתת לכולם. עדיין, בנט וליברמן היו צריכים לתת תחושה שכולנו ילדיהם ולא להשאיר את מרבית האוכלוסייה מאוכזבת מהם. עם קצת יותר רגישות, אפשר היה להעביר את המסר אחרת. רק מילה טובה, זה מה שאנחנו מבקשים.

עידית רוזנברג היא שותפה במשרד הייעוץ התקשורתי "רימון כהן"

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com