חזון בן גוריון: נוער שיודע שעתיד המדינה בידיו

בשנת 1953 יצא דוד בן גוריון לביקור בנגב. במהלך המסע שלו ראה בצד הדרך את אנשי שדה בוקר ואמר עליהם שמעולם לא קינא באיש כמו שהוא מקנא באנשי שדה בוקר. לאחר שנה עזב את ביתו שבתל אביב וירד להתיישב על שפת מצוק הצינים מול נופי הנגב המרהיבים ושם גם החליט להיקבר יחד עם אשתו פולה.

קשה למסגר את דמותו של בן גוריון, מי שעשה את המהלך הבלתי נתפס של הקמת בית לעם היהודי ודווקא הוא, שהקים מדינה, אמר על אנשי שדה בוקר "לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ובסגולות שיש לאנשים. אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בליבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה?".

אפשר לחשוב לכאורה מה לנו, בני הנוער ולאדם שהקים מדינה. איך יש ביננו קשר. אבל דווקא הסיפור הזה הוא סמל. סמל להבנה, שגם אדם שעשה דברים גדולים, מבין כמה יש חשיבות במעשים היומיומיים של החיים. לפעמים יש תחושה שהעשייה המשמעותית יכולה להיות רחוקה מאיתנו שנות אור, אבל כשקוראים על מנהיג כזה דגול, שאומר משפט כזה - לנו לבני הנוער יש הרבה מה ללמוד.

מעבר לכך, בן גוריון דיבר הרבה על הנוער ועל החשיבות שלו במרחב בישראל. וכך אמר: "דמות האדם בישראל פירושה קודם כל דמות הנוער בישראל. יכולתו היוצרת, יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו. נוער קרייריסטי, שעיניו לבצע, לרווחים קלים, לקיום פרזיטי. נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבנו, שבו יכריעו בנקל את עם ישראל".

אותי באופן אישי זה מרגש. לחשוב על העובדה שדוד בן גוריון, מי שהקים את מדינת ישראל אמר את המשפט הזה. גם הוא בעצמו החל את דרכו כאיש משפיע בתור בן נוער באגודת "עזרא" כשהחליט בעיירת הולדתו, פלונסק, שצריך לדבר עברית ואט אט שכנע את כל אנשי העיירה לדבר בעברית.

ביום כזה, שבו מציינים את פטירתו, צריך לזכור שמדובר על אדם שעשה דברים גדולים, אבל הבין שהדברים נמדדים במעשי היומיום. בן גוריון האמין שהנוער הוא עתידנו, הדור הראשון לגאולה. שעלינו הנוער לשמש דוגמה של דור יהודי חדש: דור נועז, יוצר, מעפיל, עומד בגבורה מול כל אויב ובעיה. דור שיודע לעבוד ולייצר למען עצמאותה של ארץ ישראל ולעצב חברה ישראלית חדשה.

ולצד זה לא לשכוח את עברו, את גבורתו בזכות השימור וחיבור עמוק למולדת, הנוער יחנך כך את הדורות הבאים לכך שהאומה והמולדת תישמר.

באותם ימים נאומו לא התקבל בברכה ולצערי ברוב המדינה גם היום הוא לא יתקבל בברכה. אני כותבת גם בתור מי שהייתה בתוך הנוער הזה, נוער שקצת שכח מאיפה הוא הגיע, שרק מחכה לסמן וי על בית הספר, הצבא, הטיול הגדול, על התואר הראשון, על משכורת מכובדת. וחלקו רק רוצה לצאת מהמדינה ולהתפתח בכל מקום רק לא בארץ. שכחנו למה אנחנו פה, מה אבותינו עברו בשביל להיות פה. למה הצבא והביטחון נועד, ועל מה הוא מגן.

אבל יש עוד תקווה. ישנו נוער כזה כמו שבן גוריון דמיין, נוער שחושב על עתידנו כעם. אנחנו תלמידי תיכון "אדם ואדמה" עובדים בחקלאות, לומדים על ציונות ועל אהבה הארץ. ביחד, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים - חושבים קדימה. ויש עוד נוער כזה, שאומנם לא לומד באדם ואדמה אבל הוא מתנדב, שומע, מדבר ויודע שעתיד מדינת ישראל בידיו - ובידינו.

רתם קולקר היא תלמידת תיכון אדם ואדמה חצבה

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחנו לנו למייל: opinion13news@gmail.com