בזמן שההנהגה עסקה בשרידות פוליטית - האויב צמח לנו בחצר האחורית | דעה

לאחר שוך הקרבות תתפנה מדינת ישראל לעסוק בהסקת המסקנות, כשבמוקד תישאל השאלה כיצד התרחש עלינו אסון 7 באוקטובר. "אם הכול נכשל יש לקרוא את דף ההוראות", אמר פעם הפילוסוף האמריקני ראלף וולדו אמרסון. נדמה שהקשב והערנות המתבקשים, בפרט של המנהיגות, לסכנה שנשקפת מאויבנו, נשמטו מדף ההוראות והפכו למשאב שאיננו קיים. האויב הרצחני גדל וצמח לנו בחצר האחורית בזמן שתשומת הלב של מנהיגינו נדדה למקומות אחרים.

במדינת ישראל רוויית הסנסציות והסקנדלים, כל פרשייה קטנה עד בינונית יכולה לתפוח לממדים היסטריים ולמלא את סדר היום הציבורי, עד שלא נותר מקום לדיון בסוגיות גורליות. כך העיסוק בתיקי האלפים והדיווחים על היקף השמפניות והסיגרים דחקו הצידה את העיסוק באיום החמאס מעזה ואת מוכנות צה"ל למלחמה רב-זירתית. האצבע המאשימה של המנהיגות כלפי מערכת המשפט והיועצת המשפטית לממשלה, והיחס אליהם כאל אויבי הציבור, גרמה להתעלמות מהאויב האמיתי וממקור הסכנה. באותה מידה, מרוב עיסוק בשיח על הדחפורים שצריכים לעלות על בית המשפט העליון, קיבלנו את דחפורי החמאס שרמסו את הגדר בינינו לבין רצועת עזה. ובמילים אחרות: המנהיגות שעסקה בהישרדות פוליטית שכחה שעליה גם לנהל מדינה ולדאוג לביטחון.

בה בעת שממשלת ישראל דהרה לחקיקת עוד ועוד סעיפים ברפורמה המשפטית, כאילו היה זה הנושא הדחוף ביותר על סדר היום, צמח לו באין מפריע גידול סרטני ואלים בדמות כוח הנוח'בה ומערכת מנהרות תת-קרקעית שורצת מחבלים. בדיעבד מתברר כי קריאה נכונה של המפה הייתה יכולה למנוע את האסון. אין צורך להמתין לוועדת החקירה הממלכתית שתקום בכדי להגיע למסקנה הפשוטה שתשומת הלב, שממילא נמצאת בכמות מוגבלת אצל כל בן אנוש ובפרט אצל מנהיגינו, בוזבזה על היעדים הלא נכונים. באשר להערכות המודיעין הלקויות, כמובן שלא נפקד מקומן של המערכות הביטחוניות במחדל החמור, אלא שבשונה מהדרג המדיני, שם מיהרו לקחת אחריות ויש להניח שיעשו בדק בית גם בלי ועדת חקירה.

זוהי קריאה למנהיגי המדינה: התירו את אחיזתכם בקרנות המזבח. חסכו מאיתנו את הרזולוציה של מה בדיוק אמר אדם א' לגורם ב', מי ידע ומי לא ועם מי יש לחלוק את האשמה במשותף. חסכו מהציבור העייף שמלקק את פצעיו מופע מתמשך של עורכי דין יקרים שינסו בלהטוטנות משפטית להוציא אתכם נקיים וצחים כשלג - כי במשפט הציבור כבר הפסדתם, כולכם.

אם מדינת ישראל יקרה לכם ומצפונכם מייסר אתכם, כפי שהוא צריך לייסר כל בן אנוש שהיה שותף להנהגה שהדברים קרו במשמרת שלה, הרי שהדבר הכי טוב שתוכלו לעשות הוא להצהיר כבר עכשיו שבסיום המלחמה אתם הולכים הביתה. אתם חייבים את זה לחיילים שנלחמים כעת ברצועת עזה, למאות אלפי המפונים שנאלצו לגלות מבתיהם בדרום ובצפון, למשפחות הנרצחים, החטופים והנעדרים. הראו להם שיש לכם מצפן מוסרי בסיסי ושיש כאן מדינה שראוי באמת להילחם עליה ולסכן את החיים עבורה. צריך להבטיח ולהבהיר להם ולעם בישראל שיותר אף אחד לא ידיר, יקטלג או יכנה בשמות גנאי קבוצות שלמות בחברה הישראלית, שעל חלקן נמנו רבים מהנרצחים והחטופים ובהן גם אלפי חיילי מילואים שמשרתים ברגע זה באוויר, בים וביבשה.

זוהי קריאה לכל הפוליטיקאים שאחזו בהגה השלטון - הניחו את המפתחות על השולחן והניחו לנו. אל תחכו ל'שש אחרי המלחמה', הצהירו על כך עכשיו למען כבודכם וכבוד המדינה. תנו למדינת ישראל להצמיח דור חדש של מנהיגות. דור שיצמח מתוך השבר שבו אנחנו נתונים, דור שיבין כי ההנהגה הנוכחית כשלה - ועליו להתגייס ולצלול אל המים הפוליטיים ולהביא תקווה ומזור למדינה.

ד"ר צבי וינר הוא מרצה בחוגים לכלכלה וניהול במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com