ערד ניר על תוצאות הבחירות‎: גם לה פן ניצחה בבחירות בצרפת

שני ניצחונות נרשמו אמש (ראשון) בבחירות המשמעותיות בצרפת. עמנואל מקרון ניצח כשקיבל רוב מרשים מקולות המצביעים - 66 אחוזים - ואין להקל ראש בניצחון הזה. "המעז" מכנים אותו בצרפת, ואכן הוא העז. הוא יצא נגד השיטה - אבל בטוב, תוך הסתכלות על חצי הכוס המלאה והבטחה למלא אותה עוד יותר.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

ההצבעה עבור עמנואל מקרון הייתה גם הצבעת מחאה נגד ממסד פוליטי מסואב שהציבור בחל בו. יחד עם זאת, זו היתה מחאה אופטימית, מושיטה יד. כפי שהיטיב הוא לבטא בנאום הניצחון שהיה צנוע, עניו, לא מתלהם, עתיר תקווה וכבוד לאדם באשר הוא אדם. בשלוש מילים - נאום החירות השוויון האחווה. החירות מהפחד שהימין הקיצוני זורע בתרבות המערב. השוויון של כל בני האדם בפני המערכת הפוליטית והמדינית והאחווה הצורך לפעול יחד למען עתיד טוב יותר עבור כולם. כן, גם עבור פליטים נמלטים ואפילו "סתם מהגרים" שמחפשים עתיד טוב יותר.

אין ללכת שבי אחר סיסמאות "הצבעת הנגד", הפתקים הלבנים ו"אחוזי ההצבעה הנמוכים" (יחסית לצרפת - לא יחסית לישראל, ודאי שלא יחסית לארצות הברית ומדינות אחרות במערב). עמנואל מקרון העז וצרפת הלכה אחריו.

אלא שגם מרין לה פן ניצחה. אולי לא אותה הגברת המתלהמת מהעימות הבוטה והשטחי ששידרה הטלוויזיה הצרפתית בשבוע שעבר, אבל הרעיונות שהציגה - דווקא כן. שליש מהצרפתים חשבו שראוי שאת צרפת תנהיג במאה ה-21 מי שכדי להתפנות לקמפיין התכוונה להציב בראש המפלגה שלה מכחיש שואה, שטען שלא ניתן היה להשתמש בגז "ציקלון B" בתאי הגזים וגם ידע להסביר טכנית מדוע. מי שהתכוונה לאסור חבישת כיפה במקומות ציבוריים ממש כמו בורקה, חיג'אב וניקאב. מי שטענה שלצרפתים שהסגירו יהודים והובילו אותם למחנות ריכוז והשמדה אין כל אחריות לרצח העם.

רטוריקה של הפחדה

שליש מהצרפתים נפלו בפח שמסביר את כל חוליי הכלכלה ב"פולשים זרים", "פרזיטים" שמנצלים את המשאבים השייכים לצרפתים ה"פטריוטים". מדאיג עוד יותר שלא מעט ישראלים ויהודים חשבו כך גם הם.

בדברי בירכתו לנשיא הנבחר מקרון הדגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו כהרגלו את האיום הטרור האסלאמי הקיצוני. משמח שגם סדרת הפיגועים הרצחניים שפקדה את צרפת בשנים האחרונות לא שכנעה את הרוב המכריע של הצרפתים לבחור במי שבחרה ברטוריקה של הפחדה והפרדה כדי למשול.

הרבה אחריות מוטלת עכשיו על כתפיו של עמנואל מקרון. לרשותו עומדות כעת חמש שנים כדי להוכיח שערכי הרפובליקה תקפים, שכן גם את הרייכסטאג לא שרפו ביום אחד.