מאסון מירון ועד בריחת האסירים | טור אישי של חיי כתב שטח

מדי שנה אני מסכם את השנה החולפת והנושאים שעמדו במרכז סדר היום שלי ושל כל אזרח במדינה. אירועים רבים סיקרתי ככתב צפון ולענייני החברה הערבית, אירועים קשים, מרגשים, עצובים, שמחים ומורכבים.

מה לא היה בשנה הזאת? אסון מירון, שומר החומות, בריחת האסירים מכלא גלבוע, הצמדת אקדח לראש שלי בג'לג'וליה, הקורונה והחיסונים, דריסת השוטרים, אוטובוס הילדים בכביש 89, שפעת העופות, הפרוטקשן בצפון ועוד.

אבל אני אתמקד בשלושה אירועים קשים ומורכבים:

זה היה בסוף חודש אפריל. הטלפון לא מפסיק לצלצל סמוך לשעה 01:00. הודעות מגורמים שונים ואני יוצא בבהלה לכיוון הר מירון. אני מגיע לשם והבהלה בשיאה. אני מתחיל לחתור לכיוון זירת האסון ולידי המפכ"ל יעקב שבתאי שהולך ברגל מרוב העומס. אני מגיע בלי צלם ומתחיל לשדר.

אחד האירועים הקשים והמורכבים, שבאחד הרגעים התחלתי גם לעזור לאנשים ושכחתי שאני עומד שם לשדר. אירוע עצוב וכואב. התחלתי קצת לפני שתיים לפנות בוקר וסיימתי כעבור 10 שעות. הרגעים הללו ילוו אותי כל חיי.

כמעט חודש אחרי מתחיל מבצע שומר החומות וכאן אני מתחיל לסקר את המהומות בתוך הישובים הערביים. בגבול הצפון אני נמצא לאחר ששוגרו טילים מדרום לבנון לשטחינו, עם שכפ"ץ וקסדה וצמוד לגבול, דגלי חיזבאללה ממול שמרימים אותם חמושים, עומדים עם מבט מאיים. זה היה האירוע השני.

ואז הגיעה בריחת האסירים מכלא גלבוע. הייתי הראשון שדיווח שהאסירים התפצלו לזוגות בדיווח טלפוני במבזק 07:00. האסירים בורחים ואף אחד לא יודע לאן. ימים עוברים ואנחנו מלווים את הכוחות בחיפושים.

יום שישי בערב, אני באולפן עם אילה חסון ואמרתי בשידור שהאסירים יחפשו את האור הירוק שמקשט את המסגדים באזור וזה מה שהיה. בשעה 20:45 עוד לא יצאתי מהאולפן ואני מקבל הודעה מגורם בכיר שנלכדו שניים באזור הר הקפיצה בנצרת. אני נוסע לשם ומתחיל לשדר על לכידת שני אסירים. עוברות שעות בודדות ושניים נוספים נלכדים, בהם זכריא זביידי.

ולבסוף, אמשיך לסקר את אזור הצפון ולהעביר רק את האמת גם אם היא כואבת לחלק. הרבה ישאלו מה עם הפשיעה בחברה הערבית? אז הנושא הזה הפך לשגרה ואני מקווה שבשנה הבאה, האירוע המרכזי שאכתוב עליו יהיה איך משטרת ישראל מיגרה את הפשיעה בחברה הערבית?

עלי מוגרבי הוא כתב חדשות 13 באזור הצפון ולענייני החברה הערבית