הפצע עדיין פתוח, האחראים ממשיכים לברוח ומטייחים את המחדל

ראשי מערכת הביטחון בזמן המחדל התפטרו כולם, אולם בדרג המדיני איש לא הפיק לקחים או תיקן דבר בהתנהלותו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהוביל את התפיסה ש"עדיף חמאס מורתע" והתרברב שידע לזהות כל אסון מראש, לא ביקש סליחה ולא אמר "אני אחראי", אלא הבטיח רבות וברח מכך

צילום תמונה ראשית: נעם ריבקין פנטון / פול
זמן צפייה: 03:54

שלוש שנים עברו מאז הטבח ב-7 באוקטובר, והשבר עדיין פתוח וכואב. איבדנו אנשים, חברים, חיילים, את הביטחון הקיומי ואת האשליה שדבר כזה אינו יכול לקרות. איבדנו את האמון, אך לצד זאת ישראל השתנתה ואנשים קמו להילחם, להתיישב ולשנות.

ראשי מערכת הביטחון בזמן המחדל התפטרו כולם, אולם בדרג המדיני איש לא הפיק לקחים או תיקן דבר בהתנהלותו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהוביל את התפיסה ש"עדיף חמאס מורתע" והתרברב שידע לזהות כל אסון מראש, לא ביקש סליחה ולא אמר "אני אחראי", אלא הבטיח רבות וברח מכך.

הרס אחרי הטבח בבארי
ההרס אחרי הטבח בבארי | צילום: רויטרס
הריסות בכפר עזה
הריסות בכפר עזה | צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90
מבקרים באתר בטבח במסיבת הנובה ברעים
אתר הטבח במסיבת הנובה | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

נתניהו וממשלתו לא קיימו שלושה דברים שהבטיחו לעשות: הם סירבו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את שורשי המחדל ותתקן אותם, ובמקום זאת טייחו, ברחו וטשטשו.  נוסף על כך, הם לא השיגו ניצחון מוחלט, לא השמידו את חמאס ולא שינו באופן מוחלט את המציאות בשטח.

מעבר לכך, הם נמנעו מלאחות את הקרע בחברה הישראלית, ונקטו גישה מפלגת ומדביקת תוויות שביקשה להשתיק ביקורת - אפילו כלפי משפחות השכול וחטופים.

היום, במלאת שלוש שנים, כשאנו מרכינים ראש ונזכרים, חובה עלינו לחרוק שיניים ולהבטיח לעצמנו לתקן גם את זה.