הפצע עדיין פתוח, האחראים ממשיכים לברוח ומטייחים את המחדל
ראשי מערכת הביטחון בזמן המחדל התפטרו כולם, אולם בדרג המדיני איש לא הפיק לקחים או תיקן דבר בהתנהלותו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהוביל את התפיסה ש"עדיף חמאס מורתע" והתרברב שידע לזהות כל אסון מראש, לא ביקש סליחה ולא אמר "אני אחראי", אלא הבטיח רבות וברח מכך

שלוש שנים עברו מאז הטבח ב-7 באוקטובר, והשבר עדיין פתוח וכואב. איבדנו אנשים, חברים, חיילים, את הביטחון הקיומי ואת האשליה שדבר כזה אינו יכול לקרות. איבדנו את האמון, אך לצד זאת ישראל השתנתה ואנשים קמו להילחם, להתיישב ולשנות.
ראשי מערכת הביטחון בזמן המחדל התפטרו כולם, אולם בדרג המדיני איש לא הפיק לקחים או תיקן דבר בהתנהלותו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהוביל את התפיסה ש"עדיף חמאס מורתע" והתרברב שידע לזהות כל אסון מראש, לא ביקש סליחה ולא אמר "אני אחראי", אלא הבטיח רבות וברח מכך.



נתניהו וממשלתו לא קיימו שלושה דברים שהבטיחו לעשות: הם סירבו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את שורשי המחדל ותתקן אותם, ובמקום זאת טייחו, ברחו וטשטשו. נוסף על כך, הם לא השיגו ניצחון מוחלט, לא השמידו את חמאס ולא שינו באופן מוחלט את המציאות בשטח.
מעבר לכך, הם נמנעו מלאחות את הקרע בחברה הישראלית, ונקטו גישה מפלגת ומדביקת תוויות שביקשה להשתיק ביקורת – אפילו כלפי משפחות השכול וחטופים.
היום, במלאת שלוש שנים, כשאנו מרכינים ראש ונזכרים, חובה עלינו לחרוק שיניים ולהבטיח לעצמנו לתקן גם את זה.

