מתחת ל - MESSA (שולחן)

מה הקשר בין צבע אדום, מרצדסים, מיתון, פינק פלויד ומסעדת MESSA? יצאנו לבדוק. ביקורת

יום שישי, בדרך למסעדת MESSA. לא נעים להודות, אך הבועה ממשיכה לתפקד כרגיל. מנסים לשכוח שמחוץ לגבולות תל אביב יש עוטף, שעוטף, שעוטף, ושחר אדום או צבע אדום, בזמן שכל מה שאנחנו חושבים עליו הוא איזה יין אדום יתאים למנה העיקרית.

תהיתי מי דופק על שערי גן העדן הלבן של אלכס מייטליס (אדריכל המקום) בימים בהם המיתון סוגר שערים אחרים, אבל את התשובה לכך קיבלתי עוד בטרם נכנסתי למקום, עת נפלו עיניי על המרצדס ספורט שחנתה בחזית המסעדה.

תפריט בקונספט צעיר

את התפיסה הזו מנסה לנפץ השף אביב משה עם השקת קונספט חדש וצעיר יותר של תפריט המסעדה, המכונה "תפריט חוויה". התפריט מאפשר לסועד בניית ארוחת טעימות אישית ממבחר עשיר של מנות, המאפשר גם חוויה קולינרית שונה ופחות מחייבת לכל אותם סועדים שאוהבים בעיקר אלכוהול טוב בליווי של ארוחה קלילה יותר' המורכבת ממספר רב של מנות מגוונות לטעימה.

חלום הטפאסים של השף, כפי שכינתה זו המלצרית, קורם עור וגידים בימים אלו, ואני חשבתי שזו דרך מצוינת להגיד, 'חברים, אנחנו אומנם מסעדת שף עלית, אבל המיתון לא יתפוס אותנו עם המכנסיים למטה. גם אנחנו נוריד מחירים, פשוט נקרא לילד בשם אחר'.

פתיחה: כבד אווז צולע

למנות הפתיחה הזמנו שקדי עגל עם טורטליני בטטה, קרם קסבייה וציר בצלי פנינה (64/38). המנה היתה נימוחה בצורה בלתי רגילה, עשירה בטעמים וניחוחות שיוצרת תחושה שמשהו אמיתי מתרחש שם בפנים. אין ספק שהרושם הראשוני עשה את שלו. עוד נאכל במנת הפתיח כבד אווז שבהחלט סבל מצליעה קלה לעומת ההתעלות שקדמה לו.

ביניים: ניוקי להעלאת המורל

למנות הביניים הזמנו פילה בקר עם פירה במחבת שהיה חביב בטעמו, אם כי לא היו הדגיש טעמים ייחודיים (142/85). וניוקי בחמאת ערמונים שרופה, קציפת פורציני וצ'יפס מרווה (88/52) שהיה עשיר ומלא בניחוחות, וללא ספק העלה את המורל בכמה עשרות מונים (שלמרות החיים בבועה, סבל גם הוא מדכדוך קל).

העיקרית: אלוף בצלות

למנה העיקרית הזמנו לחי עגל ובצל ממולא בקרם בטטה, ג'ינג'ר וציר תבלינים (118/66). על טעמו הנפלא של העגל לא היה עוררין, אך הבצל הממולא, הוא שכבש אותנו בסערה והשאיר אותנו נבוכים ונכלמים לאחר שהותרנו את הצלחת עירומה כביום היווצרה בתום דקות ספורות.

הקינוחים: זה נשמע כמו פינק פלויד

למרות שלא סיימנו לעכל את כל החוויה, היינו דרוכים ומוכנים לצעוד קדימה אל עבר הקינוחים. שרי, המלצרית, שללא ספק התברכה בזיכרון פנומנלי, פירטה באוזנינו את מבחר הקינוחים, שלא היו מצויים בתפריט, שבעינינו היו דומים כולם לשיר טיפוסי של פינק פלויד: נשמעו טוב, אך הסתיימו לאחר שבע דקות. החלטנו ללכת אחר רחשי ליבנו והזמנו קרם ברולה עם תאנים ורימונים ומעדן שוקולד לבן וזביון. את קרם הברולה, שאמור היה להיות קפוא, ניסינו בכוח רב לאכול בעזרת כפית, אך המשימה לא היתה פשוטה כלל וכלל, ונראה היה כי היינו צריכים להצטייד בציוד מכאני כבד להשלמת המבצע. גם מעדן השוקולד לא הפיל אותנו במיוחד ולפתע הצטערנו שלא הלכנו אחרי עצתה של שרי ומורשתה של פינק פלויד.

השורה התחתונה: מרצדס

לסיכום: האוכל ללא ספק היה טעים, האופציה ליצור ארוחת טעימות פותחת אפשרות להורדת מחירים, אך בל נשכח שעדיין מדובר במסעדת שף יוקרתית ששומרת על טונוס מחירים המותאם למיצוב, לאווירה ולאיכות המוצר, ואיתו אנשי המרצדסים שסובלים מחיבה גדולה במיוחד לחזיתות של מסעדות.

עוד באוכלי חינם:

מסעדת "אלבריו"
"פרידה קאלו"
מסעדת "האגנס"

הדירוג שלנו: ארבעה כובעים מתוך חמישה