החומה הצינית

"יבוא יום ואנחנו עוד נשאל את עצמנו איך קרה שחברות כמו גוגל, מיקרוסופט ויאהו, חברות שמודעות למצב זכויות האדם העגום בסין ושמבינות שמדובר במדינה טוטאליטרית, שיתפו פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית, בדיוק כמו שאנחנו שואלים את עצמנו היום איך קרה שחברות שונות שיתפו פעולה עם היטלר בשנות השלושים".

את הדברים הקשים האלו אומר גילעד סלונים, דובר הסניף הישראלי של ארגון אפוק טיימס, גוף עיתונאי בינלאומי העוסק בהעלאת מודעות למצב זכויות האדם בסין. במסגרת עבודתו, סלונים מרגיש היטב את ההשלכות של שיתוף הפעולה עליו הוא מדבר - אפוק טיימס הינו אחד מאותם גופים שאתר האינטרנט שלהם כלל אינו מופיע בתוצאות החיפוש של גוגל הסיני. גוגל פשוט צינזרה אותו החוצה. ומה שלא מופיע בגוגל, כידוע, משול למת.

דמוקרטיה? לא בגוגל

הגרסה הסינית של Google News החלה לצנזר מידע כבר ב-2004. בלי לעשות מזה הרבה רעש, גוגל "סיננה החוצה" כמה אתרי חדשות שהממשל הסיני חסם לגישה. הטענה של גוגל הייתה שהיא עושה זאת מטעמי "שיפור השירות". ממילא הגולשים בסין לא יכולים לגשת אל אותם מקורות חדשות משום שהם מצונזרים, אז אין טעם להציג רק שורת כותרת ולתת לינק שמעשית הינו לינק שבור.

אולם לפני כשבועיים הצנזורה של גוגל בסין קפצה מדרגה. ב-25 לינואר השיקה גוגל גירסה "מיוחדת" של מנוע החיפוש שלה, המיועדת לגולשים הסינים, בכתובת Google.cn. לא מדובר רק בשינוי שפת הממשק לסינית אלא בשינוי תוצאות החיפוש עצמן. אלפי אתרים ומילות חיפוש "רגישים" נעלמו כלא היו.

הזעקה הציבורית לא איחרה לבוא. ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי ו"עיתונאים ללא גבולות", רבבות בלוגרים ועיתונים רבים, הביעו ביקורת חריפה על גוגל. בעקבות הסערה התקשורתית, הקונגרס האמריקאי החליט לקיים דיון מיוחד בנושא שיתוף הפעולה של חברות אמריקאיות עם המשטר בסין. לדיון הוזמנו, בין היתר, מיקרוסופט, גוגל, סיסקו ויאהו. אף אחת מהן לא הגיעה.

מי החביא את הטנקים?

אם כן, מהם התכנים שנחשבים "רגישים" ושמצונזרים החוצה מתוך מנוע החיפוש? התשובה פשוטה - כל מה שלא מתאים למפלגה הקומוניסטית השולטת בסין. למשל, לא ניתן למצוא בתוצאות החיפוש אתרים פוליטים המבקרים את המדיניות הסינית והקוראים להשגת עצמאות לטיבט או לטיוואן. גם האתר הרשמי של תנועת הפאלון גונג, תנועת תרגול רוחני הנרדפת באכזריות בסין, אינו מופיע. כך גם אתרים של מספר ארגוני זכויות אדם, כמו Human Rights Watch. אפילו ערוץ החדשות של ה-BBC או אתר Geocities המאפשר לאחסן אתרים בחינם, נמחקו. וזו בהחלט רשימה חלקית ביותר.

למחיקה הזו השפעה דרסטית על תוצאות החיפוש, שמקבלות הטיה משמעותית לכיוון המועדף על הממשל. ניתן לקבל המחשה חזותית טובה לכך באמצעות חיפוש אחר המילה "Tiananmen" בחיפוש התמונות והשוואה בין התוצאות המתקבלות בגוגל הרגיל לעומת גוגל הסיני.

הדימוי הוויזואלי שמתקשר יותר מכל עם המילה "טיאנאנמן" הוא מראה הטנקים שפלשו לכיכר טיאנאנמן ב-1989, וטבחו במאות סטודנטים שהפגינו בעד דמוקרטיה. אם תחפשו את המושג בגוגל הרגיל, תופענה מייד התמונות הצפויות: טנקים, מחאה וסטודנטים מדממים. אם תחפשו את אותו הדבר במנוע חיפוש התמונות של גוגל הסיני – תזכו להצצה נדירה לעולם המצונזר: רק תמונות של אנשים מחייכים, מזרקות וזיקוקים.

רעה רק כשמתאים לה?

לגוגל יש מוטו שמאד מתחשק לסמוך עליו: "Don't be evil", היינו, לא להיות מרושעת. אבל נראה שגם אצל חברה נערצת כמו גוגל לפעמים הבטחות הן רק הבטחות. שיתוף הפעולה של גוגל עם השלטון הסיני גרמה ללא מעט גבות להתרומם. העיתונות העולמית לא חסכה בביקורת על שיתוף הפעולה. בלוגרים מערביים רבים אף הכריזו כי שינו את דעתם לגבי גוגל, שרק שבוע קודם לכן נתפסה בעיניהם כאבירה לאחר שסירבה למסור פרטים על גולשים אמריקאים לפקידיו של בוש.

אולם מעבר לשאלה האם גוגל היא אכן Evil או לא, הפרשה גם העלתה לסדר היום הציבורי את נושא הצנזורה על האינטרנט בסין. גולשים במערב הבינו, אולי בפעם הראשונה, שזכויות שנתפסות בעיניהם מובנות מאליהן, כלל אינן טריוויאליות עבור שכניהם לרשת הנמצאים מאחורי חומת סין.

חומת האש הגדולה

סין הגישה לתושביה אינטרנט מצונזר עוד הרבה לפני שגוגל הפכה לשם נרדף לחיפוש מידע. עם חדירת האינטרנט לסין, פצחה הממשלה בפרויקט אותו היא מכנה "מגן הזהב", שמטרתו לצנזר את התכנים הנכנסים למדינה דרך כבלי הנחושת של ספקיות האינטרנט. פרויקט זה מוכר יותר בשם הלא רשמי שלו – "The Great Firewall", הינו "חומת האש הגדולה", בהשאלה משמה של החומה הסינית הפיסית שמקיפה את סין מזה מאות שנים.

"חומת אש" זו מנסה לסנן החוצה תכנים ש"אינם הולמים" ולהשאיר אינטרנט סיני נקי וטהור מהשפעות פוליטיות זרות. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, שחלקן מגיעות מחברות מערביות כמו סיסקו, חוסמת סין את גישת הגולשים במדינה לרשימה ענקית של אתרים ומונעת לחלוטין גישה אליהם.

סין גם מפעילה כוח המונה 30 אלף שוטרים, המהווה את משטרת האינטרנט הגדולה בעולם. עיקר תפקידם של שוטרים אלו הוא לפקח על תכנים באתרים שבתוך סין ולהפעיל את כוח הזרוע במקרה הצורך, אם באמצעות סגירת האתרים שפרסמו "חומר רגיש" ואם באמצעות מעצרים. המצב הביא לכך שאתרי אינטרנט שונים, המפעילים שירותים כמו פורומים או חדרי צ'ט, התחילו לבצע צנזורה עצמית. הם שוכרים עובדים, המכונים "האמהות הגדולות", שכל תפקידם הוא למחוק מהשרתים פרסומים שעלולים להרגיז את הממשלה.

שם קוד: האימפריה הרומית

בניסיון להבין את עולמו של הגולש הסיני, יצרתי קשר עם 20 בלוגרים סינים. שניים בלבד ענו על ההזמנה להתראיין לכתבה זו. "זה לא רק החשש מהממשל. סינים פשוט לא נוהגים לדבר על פוליטיקה עם אנשים שהם לא מכירים", הסביר לי בלוגר סיני שכן ניאות לדבר (אך ביקש לשמור על עילום שם).

האם הבלוגרים בסין באמת חוששים לפרסם ביקורת על הממשל?
"מי שכותב באתר סיני משהו ביקורתי כלפי הממשלה, מביע תמיכה בדמוקרטיה מלאה או מקדם נושאים שהממשלה לא אוהבת, סביר להניח שהפרסומים שלו ימחקו. אם הם יעשו את זה באתר אמריקאי, יש סיכוי טוב שהעמוד פשוט ייחסם לגישה. אבל זה לא אומר שכל מי שמפרסם משהו הקשור בנושאים האלו צפוי לדפיקה על הדלת. עד כמה שאני יודע, זה לרוב שמור לעיתונאים. למרות שאנשים שמפרסמים פורנוגרפיה נרדפים באופן תכוף."

איך בכל זאת מתמודדים עם הצנזורה?
"מרבית משתמשי האינטרנט הסינים אינם פעילים פוליטית או מתעניינים בפוליטיקה, כך שהם לא ממש מנסים לעקוף אותה. אבל אלו שכן מעוניינים לדבר על נושאים רגישים, נוהגים לרוב להשתמש במטאפורות או במשחקי מילים. שיטה נפוצה נוספת היא להשתמש בדוגמאות מתוך ההיסטוריה שקרובות לנושא המדובר. בלי להיכנס להיסטוריה סינית, דוגמה נפוצה היא למשל שימוש במושג 'האימפריה הרומית', כשברור לכולם שמדובר בעצם באמריקה".

סין של 2006: הייטק לצד דיקטטורה

עבור רבים מאיתנו, בני "העולם החופשי", האינטרנט נתפס ככלי שממחיש אולי יותר מכל את הזכויות הפוליטיות שלנו, כמו הזכות לחופש הביטוי או הזכות לחופש המידע. אבל בסין מנסה הממשלה באמצעות פרויקט "חומת האש הגדולה" לסלק את המשמעויות האלו מהאינטרנט. אומנם האינטרנט מגיע לסין, אבל בו בזמן הוא גם מפוקח, מצונזר, מוגבל ואינו מהווה מרחב לביטוי חופשי.

מצב כלאיים זה אומנם אולי נראה מוזר, אבל הוא מתיישב היטב עם המדיניות של המשטר הקומוניסטי הסיני בעשורים האחרונים, האומרת שליברליות טכנולוגית וכלכלית כלל לא צריכה ללכת יחד עם ליברליות פוליטית.

מדיניות זו החלה לאחר מותו של מאו טסה טונג, מייסד הקומוניזם הסיני, ב-1976. התחושה שנוצרה אז הייתה שהאידיאולוגיה הקומוניסטית הישנה פשטה את הרגל. המדינה הייתה חבולה, פצועה ומזת רעב בעקבות כל ניסיונות הרפורמה הכלכליות של מאו, שהביאו למותם של מיליונים. רק חדירה של כסף מהמערב, כך חשבו אז, תצליח לרפא את סין. לכן הממשלה החליטה להחיל את מדיניות "הדלת הפתוחה", שמשמעותה להיפתח למערב, לסחור איתו ולאמץ שיטות מערביות בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה.

האידיאולוגיה הקומוניסטית הכלכלית נזנחה ובמקומה אומץ קפיטליזם רדיקלי. והתוצאות מורגשות. בשנים האחרונות סין גדלה והופכת למעצמה כלכלית ראשונה במעלה. התוצר הלאומי הגולמי עלה ואיתו גם רמת החיים הממוצעת.

אולם בעוד שמבחינה כלכלית, אימצה סין את עקרונות המערב, מבחינה פוליטית היא נשארה בדיוק כפי שהייתה – דיקטטורה טוטליטרית. המשטר השולט כעת בסין הינו אותו משטר שמדכא את האזרחים מזה למעלה מחמישים שנה ושאחראי למותם של עשרות מיליונים. בעוד שבמזרח אירופה כבר נפלה חומת ברלין ודיקטטורים כמו סטאלין וצ'אושסקו נשארו נחלת ההיסטוריה בלבד, בסין נשאר המצב הפוליטי כמות שהוא. העינויים, המרדפים אחר מתנגדים פוליטיים ומעשי הרצח, עדיין ממשיכים גם בסין של 2006.

כולם רוצים את הכסף הסיני

היעדר זכויות האדם והחופש הפוליטי הזיק בתחילה לכלכלה הסינית. בעקבות הטבח בכיכר טיאנאנמן ב-89', הפנה המערב עורף לסין לכמה שנים והיא הוחרמה – מדינית ופיננסית. אולם בסופו של דבר, גברו השיקולים הכלכליים על אלו המוסריים וכיום אנשי עסקים וחברות מהמערב נוהרים לסין לעשות עסקים, בלי יותר מידי נקיפות מצפון או הסתייגויות.

חברות האינטרנט כמו יאהו, מיקרוסופט וגוגל, לא שונות מחברות מערביות אחרות שעושות ביזנס בסין. אף חברה גדולה בעולם לא תוותר בקלות על 103 מיליון הגולשים במדינה, והמיליונים שעוד יצטרפו אליהם. בשביל החדירה לשוק, הן מוכנות להשלים עם החוקים המקומיים, גם אם זה אומר לבצע פעולות שלא היו עוברות בשקט אם היו מבוצעות בארה"ב.

מיקרוסופט, למשל, סגרה בציוויה של ממשלת סין את בלוגו של העיתונאי ז'או ג'ינג, הידוע בכינוי Michael Anti, לאחר שפרסם בבלוג שהחזיק ב-MSN דעות בעד חופש העיתונות בסין. דוגמה נוספת היא של יאהו, שהסגירה לידי הממשלה הסינית פרטים על חשבון האימייל של העיתונאי שה טאו. בזכות פרטים אלו, הצליחה הממשלה להוכיח כי טאו הדליף למערב מסמך של המפלגה הקומוניסטית, המורה לתקשורת להתעלם מיום השנה לארועי טיאנאנמן. טאו נעצר בעוון "הסגרת סודות מדינה לחו"ל" ונשפט ל-10 שנות מאסר.

גוגל: אנחנו הרע במיעוטו

המעשה של גוגל, כאמור, עורר ויכוח מוסרי סוער. בכירי החברה מיהרו להתבטא ולהסביר את השיקולים שהביאו אותם בסופו של דבר כן להסכים ולהפעיל צנזורה. אנדרו מקלולין, יועץ מדיניות של החברה, כתב פוסט בבלוג הרשמי של גוגל, בו הוא מדגיש את הקושי הרב שהיה לגוגל לבצע את ההחלטה. לדבריו, עוד יתברר כי ההחלטה של גוגל הייתה הנכונה.

"כיום משתמשי גוגל בסין סובלים משירות לא טוב. הגולשים לא מצליחים להגיע ל- Google.com ב-10 אחוזים מהזמן ... שירות החדשות אף פעם אינו זמין ושירות חיפוש התמונות נגיש רק במחצית מהזמן", כותב מקלולין (ולא מסביר כי השירות הגרוע לא נובע מבעיות טכניות כלשהן, אלא כתוצאה מפעילות חומת האש הגדולה). ".. בעיה זו יכולה להיפתר רק באמצעות הקמת נוכחות מקומית. השבוע עשינו זאת באמצעות השקת Google.cn, האתר שלנו עבור הרפובליקה העממית בסין".

מקלולין מציין מספר נקודות נוספות המעידות כי גוגל משתדלת להסב כמה שפחות נזק, כמו העובדה שברגע שמבוצע סינון, מנוע החיפוש מודיע לגולשים על כך. (אכן ניתן לראות בתחתית תוצאות החיפוש המסוננות כתובת בסינית האומרת "בהתאם לחוקים, לתקנות ולמדיניות המקומית, חלק מתוצאות החיפוש אינו מוצג".)

נקודה נוספת היא שסין אינה המקום היחיד בעולם בו גוגל מסננת תכנים בהתאם לחוקים המקומיים. היא עושה זאת גם בצרפת, גרמניה ובארה"ב (גוגל מצנזרת בצרפת ובגרמניה אתרים נאציים ובארה"ב היא מוחקת לעיתים רחוקות אתרים מסיבות כמו הגנה על שם מסחרי).

בראיון ל-CNN אמר סרגי ברין, אחד משני מייסדי החברה :"ביצענו החלטה קשה, אבל אנחנו מרגישים שבעצם ההשתתפות שלנו שם, ובאמצעות הפיכת השירות שלנו לזמין יותר, אפילו אם לא במצב האידיאלי של 100 אחוזים, הדבר יהיה טוב יותר לגולשים הסינים. זאת משום שבסופו של דבר הם יקבלו יותר מידע, אפילו אם הוא אינו מלא". ברין אף מציין שכמישהו שנולד בברה"מ ושבילה את שנותיו הראשונות תחת המשטר הקומוניסטי, הוא זוכר את התחושה שמשליט משטר קומוניסטי והוא בהחלט רגיש לנושא, אך עדין מרגיש נוח עם החלטת החברה.

האם גוגל רעה? תלוי את מי שואלים

אפשר בהחלט להאמין לבכירי גוגל כי מדובר בהחלטה לא קלה. אבל האם המעשה של גוגל הוא באמת הרע במיעוטו? הדעות נחלקות לכאן ולכאן וכמו תמיד, תלוי את מי שואלים.

"הטענה של גוגל לפיה אחוז מסוים של המידע עדיף מאשר שום מידע, היא הטעות הגדולה ביותר" אומר גילעד סלונים מאפוק טיימס. "כשאתה נותן מידע למראית עין, אתה עוזר לתחזק את השקר של המפלגה הקומוניסטית הסינית. אתה עוזר לה להמשיך ולדכא את העם ולעוור את עיניו. אתה לא עוזר לעם לקבל תבונה אלא אך ורק לשמר את האשליה".

"גוגל מסתכלת רק על דברים לטווח קצר, כמו הרווח השנתי שלה וערך המניה. היא לא חושבת על התפקיד שלה באנושות. אבל לא מדובר כאן רק בתאוות בצע אלא בשילוב של תאוות בצע עם בורות. גוגל וחברות שכמותה קונות את המשחק של המפלגה הקומוניסטית, כאילו היא נפתחת למערב ובאמת רוצה להשתנות. אבל כל מי שמכיר את ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית יודע שאין שום סיכוי שהמפלגה תשתנה מרצונה".

אלי כהן-ג'וור, ד"ר לפילוסופיה מבית ברל מסכים רק באופן חלקי עם דבריו של סלונים. "המשטר בסין הוא משטר דיקטטורי ואחד המאפיינים שלו הוא שהוא לוקח בעלות על האמת. בהקשר זה, שיתוף הפעולה של גוגל עם המפלגה הקומוניסטית בהחלט לא מריח טוב".

"יחד עם זאת, מוסיף כהן-ג'וור, "אני מאמין כי יש במעשה של גוגל מעשה חתרני. אני מאמין שכל התרחבות של כמות המידע תורמת במשהו לחתירה תחת השלטון הדיקטטורי. השלטונות אומנם יכולים לעשות צנזורה, אבל גם יישארו הרבה דברים ששלטונות יחשבו אותם לתמימים, אבל הם מספיקים בשביל לעורר בקרב הסינים מודעות לעולם אלטרנטיבי. הגולשים הסינים יתחילו להתרגל לעולם של אלטרנטיבות והדבר יחזק את התסיסה במדינה. כתוצר לוואי, תסיסה זו תפיל בסופו של דבר את הקומוניזם, כפי שהיא הפילה אותו במזרח אירופה".

גישה שלישית ושונה לגמרי מציג שמעון שרבף, סינולוג ואיש עסקים ישראלי, הנותן יעוץ עסקי בנושאים כמו צנזורה באינטרנט לחברות המעוניינות לפעול בשוק הסיני.

"חייבים לשים דברים בפרופורציה. בסין אין דיכוי. יש מספיק מידע בסין, אולי אפילו יותר מידי", מסביר שרבף. "חייבים לזכור שמדובר במדינה עם כלכלה מאד מפותחת ועם קצב גידול של 9.5%. רשת האינטרנט בסין נמצאת במקום השני בעולם אחרי ארה"ב ותשתית האינטרנט שם היא בדיוק כמו בכל מקום. ההבדל היחיד הוא שבאינטרנט הסיני יש רגולציה. פשוט יש דברים שמותר ויש דברים שאסור".

זו לא טענה שקצת מיפה את המציאות?
"בכל מקום בעולם יש פיקוח על האינטרנט. ההבדל הוא שכאן משטרת האינטרנט לא מסתירה זאת ואומרת את הדברים בפה מלא. הרי בכל אמצעי המדיה האחרים כמו עיתונות וטלוויזיה סין מפעילה רגולציה, אז למה שהיא לא תפעיל גם על האינטרנט?".

ומה באשר לכל אותם קורבנות של הצנזורה הסינית?
"כל האתרים האלו שסין חוסמת, כמו האתר של הפאלון גונג, אלו הם אתרים שנועדו במודע לפתות את הסינים ולעורר בהם את המחשבה נגד השלטון. אלו אתרים בוטים נגד השלטון הסיני והוא חייב לחסום אותם. מדינה בת 1.3 מיליארד תושבים לא יכולה להרשות לעצמה השפעה של תנועות כאלו שמערערות את יציבות השלטון והחברה. לכל מדינה יש את סדר העדיפויות שלה, וסדר העדיפות של סין הוא לתת אוכל לאנשים".

מה דעתך על הצנזורה של גוגל?
"אסור להסתכל על הצנזורה בעיניים מערביות, אלא לנסות ולהיכנס לנעלים סיניות. יש הרבה חברות ישראליות שלא מבינות את התרבות הסינית ונכשלות כשהן מנסות לפעול שם. גוגל הבינה את התרבות בסין והיא התאימה את המוצר שלה לשוק המקומי, בדיוק כמו שמקדונלד'ס מתאימה את המוצרים שלה לשווקים המקומיים"

"צריך לזכור שגוגל היא ארגון פיננסי שהמטרה שלו היא להרוויח כסף. הם יהיו מוכנים לשנות את כל תפיסת העולם שלהם בשביל כסף. את היזם הפרטי לא מעניינים נושאים כמו זכויות אדם".