"האמת שלי": מחאת החיילים נגד ארגון שוברים שתיקה צוברת תאוצה

כאמור, כפי שהבאנו לכם כאן לראשונה, לאחר שארגון "שוברים שתיקה" פירסם חוברת ובה כביכול עדויות של יותר מ-60 חיילים וקצינים ששירתו במהלך צוק איתן, התפשטה, תחילה בעמוד הארגון ולאחריה ברשת ובמדיה, מחאה של חיילים ששרתו במהלך המבצע אשר שופכים את גרסתם שלהם לארועים ויוצאים כנגד פעילות הארגון. מהיום יש למחאה הזו גם שם מחאת "האמת שלי".

רוצים לקבל את כל חדשות הדיגיטל והדברים הכי ויראליים ברשת? עשו לנו לייק בפייסבוק

האש טאג ייחודי הוקם למחאה בשם #האמת שלי ובמסגרתו, שוטחים לוחמים את ארועי הלחימה במבצע מזויתם האישית שלהם. החיילים נחשפים חשיפה מלאה ברשת מרצונם החופשי, כאמור בניגוד לדוח ולעדויות של ארגון "שוברים שתיקה" אשר בהן העדויות אנונימיות לחלוטין.

נראה שבניגוד למחאות קודמות שהיו בעבר כנגד פעילות ארגון "שוברים שתיקה", זו מנצלת בצורה מייטבית את כוחה של הרשת. בנוסף להאשטאג, הוקמו גם לפחות שני עמודי פייסבוק בשם "האמת שלי" (העמוד הראשון / העמוד השני) ששמו לעצמם למטרה לרכז את כל העדויות והסיפורים של חיילי צה"ל, זאת כאמור בנוסף לפוסטים של החיילים עצמם אשר זוכים למאות שיתופים ואלפי לייקים.

אחד מאותם פוסטים (שמצטרף לאחרים שכבר סיקרנו) הוא זה של מתן קצמן:

"גם אני שובר שתיקה. הנה הדו"ח שלי, ממשיך יוזמה חשובה בשם‫#‏האמת_שלי‬ : בית חנון, רצועת עזה, 2006. מבצע "ענני סתיו": נכנסים לבית. בכניסה נתקלים בגבר ואשתו. לוקחים אותם לחדר צדדי, מציעים להם לשתות. שואלים את הגבר אם הם קשורים לחמאס. "לא, מה פתאום". "אין לנו שום קשר". שואלים אותם אם יש להם נשק בבית. "לא, מה פתאום". הצוות שוהה בבית מספר שעות. לפני עזיבת הבית, באחד החדרים בו שהו 4 חיילים מספר שעות מזיזים את הספה, ומגלים מתחתיה מטען נגד רק"מ. לגבר שלום.

בית חנון, רצועת עזה, 2006. מבצע "ענני סתיו". סורקים את הקסבה של בית חנון. עוברים מבית לבית. באחד הבתים בעל הבית, אזרח, חש ברע, ונשכב על הרצפה. כנראה החל לעבור אירוע לב. אנחנו עוצרים את הסריקות כדי שהחובש רועי יטפל בו. בעזרת בתו של האדון שדוברת אנגלית רהוטה אנו מזמינים את הסהר האדום ומחכים עמו עד שיבואו לפנות אותו. לאחר זמן רב שבו אנו מסכנים את עצמינו ומחכים עם האדון, חלק מהצוות ממשיך לעבר הבית הבא. בדיוק בזמן שחלק מהצוות עזב את הבית אנחנו שומעים "בום" חזק. רסיסים, הדף. כח מפלוגה אחרת בטעות מפעיל "שועל" (אמצעי פריצה חם) על דלת הבית שבו שהינו, מספר מטרים מהכח שלי, בנס אף לא נפגע. לא היינו נקלעים לסיטואציה הזו אם לא היינו מטפלים באדון ומחכים עמו.

שכונת זייתון, רצועת עזה, 2009. מבצע "עופרת יצוקה". הצוות שלי מקבל משימה לכבוש בית שמכונה"בית הפעיל". מדוע? כי יודעים שפעיל חמאס חשוב גר בו עם משפחתו. מדובר בבניין דירות שמספר משפחות נוספות גרות בו. צה"ל יכול היה להפציץ בקלות את הבית מהאויר. בקלות רבה. האם האופציה הזו בכלל עלתה? ברור שלא. סיכנו את עצמינו בסריקה רגלית של הבית. בקומה השנייה, בחדר ההורים, בסמוך למיטת ההורים היה ארון קיר ושידה עם מגירות שמעליה מראה גדולה.על השידה, שהייתה נעולה, היו מונחים פרחים מפלסטיק. לאחר שפרצנו אותה לא האמנו למראה עינינו: מצאנו מרגמות, מטולי אר.פי.ג'י, קלצ'ניקובים, אלפי כדורים, אקדחים, רימוני יד, ווסטים, ציוד הסוואה וציוד קשר. אני מזכיר, בחדר ההורים. בגינה של הבית מצאנו שני משגרי רקטות שכובים על הרצפה בין עצי הזית. כנראה איפה שילדיו של הפעיל משחקים כדורגל. בפינה של הגינה הייתה בקתה קטנה בתוכה מפעל רקטות קטן- צינורות פלדה, חומרי דשן ליצירת חומרי נפץ ומחברות עם הוראות ליצרת רקטות. שוב אני מזכיר, בבית משפחתו של הפעיל, שסרקנו רגלית ולא הפצצנו מהאויר. לבית שלום.

שכונת תל אל הווא, העיר עזה, 2009. מבצע "עופרת יצוקה". הפלוגה כבשה שני רבי קומות (כ-10 קומות) בהם מצאנו תחמושת. לאחר שהייה של מספר שעות אנחנו מקבלים פקודה לחזור רגלית לשכונת זייתון. בדיעבד, לאחר המבצע, גילינו שבית ספר של אונר"א נפגע בשגגה בזמן שמזכ"ל האו"ם באן קי-מון ביקר ברצועה, וזה דרש מצה"ל לסגת את כוחותיו מהעיר. הלכנו ברגל גדוד שלם (!) כ 3.5 ק"מ (!) בתוך שטח שחלקו בנוי וצפוף בחזרה כל הדרך לשכונת זייתון. אני זוכר שהיו לא מעט אנשים שחששו ולא הבינו למה נכנסנו ברק"מ אך סיכנו עצמינו ביציאה רגלית. אז לא עשינו מזה סיפור כי אף אחד לא נפגע. אף אחד לא עשה סיפור. היום אני מבין כמה שזה היה מסוכן, והכל בגלל הדרישה של האו"ם מצה"ל להזיז את הכוחות שלו באופן מיידי.

אני כותב פה רק לאחר שישבתי וקראתי במשך למעלה משעה עשרות עמודים ועשרות עדויות בעילום שם של לוחמים בספר המקוון שמפרסם ארגון "שוברים שתיקה". אחד מהעדויות שותף כפוסט פיסבוק ע"י זהבה גלאון. הספר כתוב באנגלית ומשותף בכל חור אפשרי בחו"ל ובצורה אגרסיבית במיוחד בקמפוסים בארה"ב. אני לא חושב שאני גבר או גיבור או מוסרי יותר מכל אדם אחר בזה שאני מספר סיפורי לחימה. יש סיפורים פי אלף יותר חשובים. אני גם לא מחפש או צריך את התשומת לב. אני עושה את זה כי אני גאה בצבא שלי, בחיילים שנלחמו לצדי ובטוח במוסריותם. אני לא מוכן שמיעוט קטן יכפיש אותו בעילום שם. אני מודע לטעויות שלעיתים חיילים עושים בשדה קרב ולעובדה שיש חיילים סוררים אך חיילים אלו לא מייצגים את כלל חיילי צה"ל. הגיע הזמן לקלף את הציניות הישראלית ולספר את הסיפור שלנו. למה שזהבה גלאון תספר את הסיפור שלי במקום שאני אספר אותו? לי היה את ההזדמנות לספר את הסיפור שלי בארה"ב. ספרו את שלכם וצרפו ההאשטאג #האמת_שלי ".

הפוסט של קצמן זה ליותר מאלפיים לייקים, תורגם לאנגלית וספרדית וזכה למאות שיתופים.

ובינתיים, ירון שחר - מי שבעל כורחו הפך לאחד מהפנים של המחאה הזו ברשת, העלה פוסט ובו הוא הוא קורא לגולשים להחליף את תמונת קאבר הפייסבוק שלהם לתמונת קמפיין "האמת שלי". וכך הוא כותב:

"במהלך מבצע צוק איתן שירתתי כסמל צוות בפלוגת העורב של גדס''ר גבעתי. לצאת למבצע, משמע - לא רק לדאוג להיות לוחם מיומן, זהיר ואיכותי. משמע לצאת למשימה עם 20 לוחמים ולדאוג להחזירם - שלמים ובריאים. לא אתיימר להגיד שעשיתי את הדברים בצורה המושלמת, אני סמוך ובטוח שתמיד יש מה לשפר ולאן לשאוף. אבל אני בכלל לא העיקר. עיקר העניין הינו הבנת הסיטואציה. תושבי עזה שמאפשרים לחמאס לשלוט בהם, שחלקם חיים בתוך בנייני תופת, בתים אשר ביסודם הונחו פצצות אשר מטרתן היחידה היא להתפוצץ בבוא העת על ראשם של חיילי צה''ל, בתים אשר משמשים הגנה ומחסה למאות מנהרות תופת, חטיפה והרג.גם אנחנו איננו טלית שכולה תכלת, איני אומר זאת. לצערי יש בינינו לוחמים שטעו. טעו וגנבו, טעו והשחיתו, ואולי טעו וירו לשווא. אך זוהי המערכה. ''ממלכת אי הודאות''...

בקיץ האחרון נלחמנו כנגד חמאס בעזה. בחזית זו איבדנו 67 לוחמים, חברים ובנים. זהו פצע אשר לא יגליד לעולם, פצע אשר יחרט בכל אחד ואחת מאיתנו ואני בטוח בכך. אך טרם הספקנו לסיים לומר קדיש, לפני שהספקנו לציין שנה ולעלות לקבר, יש חלקים בתוכנו, מיעוט אשר ממהר לפתוח חזית נוספת. והיא - החזית הבינלאומית.ארגון שוברים שתיקה משקיע ממיטב כספו וזמנו בכדי לתרגם את תחקיריו לאנגלית ולהפיצו בעולם. ברור לכולנו שתדמיתנו בעולם עומדת במצב רגיש מאוד, אך יותר מזה והחשוב מכל! צריך להבין - זהו עניין של זמן עד שצה''ל ייכנס למערכה הבאה שלו. במידה והוא ייכנס - הדברים הללו עלולים לגרום לאסון. מי מכם וממכן מוכן לבוא ולקחת אחריות על חיו של לוחם אשר נהרג בעקבות הססנות? או שנהרג כיוון שהוראות הפתיחה באש היו נוקשות? או שכלל וכלל הניח נשקו לפני תחילת המערכה?"

נראה שכל הפעילות הזו ברשת אמורה להתנקז לאירוע "הקראת העדויות" שאירגון "שוברים שתיקה" יקיים הערב בתל אביב.