"את התמונות שאני מצלם היום - ילמדו בבתי הספר עוד 100 שנה"
צלם העיתונות זיו קורן, שירד לתעד תחת אש בדרום כבר בבוקר 7.10, סיפר בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר" על הנסיעה דרומה, על תחושת השליחות הלאומית שמלווה אותו בתיעוד המלחמה - ועל ספרי הצילום שהוציא: "יש לי את הזכות להיות מתעד דומיננטי בתקופה קריטית של עם ישראל"
צלם העיתונות זיו קורן ירד לדרום הארץ בבוקר 7 באוקטובר 2023, ומצא את עצמו בלב זירת קרב פעילה תחת אש חיה. למרות הסכנה המיידית והפחד, המשיך לקורן לתעד במצלמתו מתוך תחושת דחיפות ומחויבות מקצועית עמוקה, על כך סיפר בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר": "לא הייתי סולח לעצמי בחיים אם לא הייתי מצלם בדרום ביום הזה".
סיפורים נוספים מהמסך:
- אימה ואחותה של עדן ירושלמי ז"ל: "תקופה מורכבת, חודש אוקטובר הוא חודש קשה"
- אביו של גיא אילוז ז"ל: "ביבי נתניהו רוצה שנילחם אחד בשני, הוא ניזון מיצירת בעיות"
- האחות השכולה ששרדה את טיסת הבלהות: "אמרתי שאסור לי למות, אימא שלי מחכה"
מהתגובה הראשונית והמיידית בשטח תחת אש הירי ביום הטבח, קורן עבר להבנה עמוקה של גודל השעה והאחריות הציבורית וההיסטורית המוטלת עליו בעת אסון לאומי: "אנחנו בסוף מדברים על אירוע הטרור השני בגודלו בהיסטוריה האנושית."
מתוך תפיסת עולמו לגבי תפקיד הצילום בעת מלחמה, הסביר קורן כי התיעוד אינו מסתכם בדיווח עיתונאי מיידי, אלא נועד להשאיר מסמך היסטורי וזיכרון לדורות הבאים באמצעות ספרים, תערוכות ומיצגים. קורן תיאר את תחושת השליחות הדומיננטית המניעה אותו בעבודתו: "אני קם בבוקר בתחושה שאת התמונות שאני מצלם היום - ילמדו בבתי הספר עוד 100 שנה". בדרך זו, המצלמה והעבודה התיעודית בשטח הופכות לכלי מפתח להנצחת הזיכרון הלאומי.
קורן שקד בשנים האחרונות על סקירה ועבודה תיעודית ממוסדת הכוללת הוצאת ספרים, מיצגים והקמת תערוכות, כגון מיצג בעזריאלי שהקים יחד עם נועם חורב. עבודתם התיעודית כוללת סקירה רחבת היקף של חוויות מיום הטבח ומאירועי מלחמת חרבות ברזל, החל מרגעי ההגעה הראשונים והסוערים לדרום הארץ, דרך הצילום בשדרות ובכבישי עוטף עזה המופצצים, ועד לתיעוד המציאות המורכבת והמתמשכת לאורך ימי הלחימה.
באמצעות ספרי הצילום "שבעה באוקטובר" ("מתאר את הקושי של ההתחלה עד יולי 2024") ו"השיבה באוקטובר" ("מדבר בעיקר על נושא חזרת החטופים שכל אחד מהם מספר את הסיפור שלו, מאותה נקודה שהספר הקודם נגמר ועד החזרה של רן גויאלי ז"ל"), ולצד התערוכות והמיצגים השונים שהוא מעמיד, מבקש קורן להבטיח כי זיכרון המאורעות הקשים, גודל האסון והמציאות בשטח ייחרתו בזיכרון הציבורי וההיסטורי ולא יישכחו לעולם: "אתה לא יכול לסכן את עצמך עבור תמונה בעיתון, אבל אני קם בבוקר בתחושת שליחות, שאני עושה משהו חשוב ויש לי את הזכות להיות מתעד דומיננטי בתקופה קריטית של עם ישראל".