"כבר חשבתי שזה נגמר, שכבתי בתוך שלולית דם"
כשגיא עצמון נפצע באורח אנוש מפיצוץ מטען בקרב ברצועת עזה לפני כשנתיים, הוא היה בטוח שאלו רגעיו האחרונים. כנגד כל הסיכויים, הוא עבר שיקום מפרך שהציב לו מטרה אחת: לעמוד על הרגליים בחתונת אחיו. בריאיון ל"העולם הבוקר" סיפר על רגעי האימה, הקשיים שבדרך ואיך למד להפוך את המגבלה ליתרון. צפו בקטע המלא
גיא עצמון, חייל שנפצע באורח אנוש בקרבות בעזה לפני כשנתיים, לא ויתר על החיים עצמם. כנגד כל הסיכויים הוא שרד, השתקם, למד ללכת מחדש והגיע עד איגרוף ואפילו גלישת גלים. מאחורי נס ההישרדות הזה עומד רגע של אימה טהורה, אותו משחזר בריאיון ל"העולם הבוקר". "פתאום מתפוצץ עליך מטען - החיים שלך משתנים ב-180 מעלות. אתה פתאום שוכב בתוך שלולית של דם", הוא מתאר את הרגע בו היה בטוח שחייו מסתיימים. "שניות אחרונות כזה - הנה זה נגמר". הטראומה המשיכה גם כשהתעורר בבית החולים, שם, לאחר שהתעניין תחילה במצבה של רגלו, שאל על גורלו של מפקדו, ידידיה אזוגי ז"ל. הידיעה שמפקדו נהרג באותו אירוע טרגי הוסיפה לקרב הפיזי על חייו גם את כאב האובדן העצום.
מול האובדן והפציעה הקשה, עצמון נלחם בחזרה באמצעות אסטרטגיה מנטלית ופיזית ברורה. "אני מראש הייתה לי את המטרה הגדולה של לעמוד בחתונה של אח שלי", הוא מספר. כדי להגיע ליעד השאפתני הזה, הוא פירק את תהליך השיקום המפרך למטרות קטנות ויומיומיות, כמו היכולת הבסיסית ללכת לשירותים לבד. הנחישות הזו תורגמה למשטר אימונים מגוון ואינטנסיבי – כל אימון כזה היה עוד צעד בדרך לניצחון.
כתבות נוספות מהמסך:
כיום, לאחר המסע המפרך, גיא עצמון מצהיר בביטחון על מצבו: "מרגיש מעולה, ברוך השם. אני בטוב, באמת בטוב". ניצחון הרוח שלו והחזרה לחיים מלאים מתומצתים באופן מושלם באנקדוטה אחת, רגע קטן שהפך עבורו לסמל רב עוצמה. הוא מתאר בגאווה מקרה שבו חנה בחניית נכים, ואישה שהייתה במקום העירה לו על כך. במקום להיפגע, עצמון חווה תחושת ניצחון עמוקה. עבורו, ההערה הזו הייתה ההוכחה הסופית לכך שהצליח במשימתו: הוא נראה כלפי חוץ בריא ושלם, עד כדי כך שפציעתו כבר אינה מגדירה אותו או נראית לעין.