דריה קרפ בת ה-13 משחזרת: "כתבתי לאימא שאבא נרצח ושתשלח עזרה"
במהלך הטבח בקיבוץ רעים, נרצחו דביר קרפ ובת זוגו סתיו קמחי. בתו דריה, שהייתה בת 10 בשבת השחורה, גילתה תושייה יוצאת דופן בממ"ד, הזעיקה סיוע והצילה את אחיה הקטן לביא, בעוד אימם רעות ניהלה את הדרמה מרחוק: "אי אפשר לחיות נורמלי מאז"
בבוקר 7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים פרצו לבית המשפחה בקיבוץ רעים ורצחו את אביה דביר קרפ ואת בת זוגו סתיו קמחי, מצאה את עצמה דריה קרפ, אז בת 10, נלחמת על חייה בתוך הממ"ד. בשיחת טלפון מצמררת שניהלה מתוך המסתור עם אימה רעות, תיארה דריה את המראות הקשים בבית ואמרה על אביה: "הוא מת, שוכב על הרצפה". מעבר לקו, נאלצה רעות לנהל את דרמת ההישרדות בשלט רחוק ולנסות להחזיק את בתה ואת בנה הקטן לביא בחיים, כשהיא מפצירה בה: "תחזיקי יד ללביא, בסדר?".
ההישרדות של דריה התאפשרה בזכות תושייה יוצאת דופן שהפגינה ברגעי המבחן הקשים ביותר. לאחר שהתעוררה לאזעקות "צבע אדום" ונכנסה לממ"ד יחד עם אחיה, הבינה דריה את גודל האסון שהתרחש בבית. בקור רוח מדהים, היא איתרה את מכשיר הטלפון של אביה שנרצח, והשתמשה בקוד הנעילה שהכירה כדי לאותת לאמה על הסכנה הנוראה. "הכנסתי את הקוד, נכנסתי לוואטסאפ וכתבתי לאימא שאבא נרצח ושתשלח עזרה", שחזרה דריה את הפעולה המדויקת שהובילה ליצירת הקשר הראשוני ולהזעקת הסיוע.
כתבות נוספות מתוך "העולם הבוקר"
האימה הגיעה לשיאה כאשר המחבלים חדרו לתוך הממ"ד שבו הסתתרו הילדים. בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר", דריה סיפרה על הרגע המצמרר שבו עמדה פנים אל פנים מול התוקפים: "הם נכנסו לממ"ד, הייתי מכוסה בשמיכה, אז הם הרימו את השמיכה וראו אותי". באורח נס, המחבלים הניחו לדריה ולאחיה והותירו כתובת על הקיר בטרם עזבו. במקביל, ממרחק, נאלצה רעות לנהל את האירוע בחוסר אונים קשה כשהיא מנסה להרגיע את דריה ובמקביל דואגת לשלומה של בתה הבכורה ליה, שהייתה ביישוב אחר שספג מתקפה. "חוסר האונים הוא הרבה יותר גדול... ניסיתי להשאיר אותה עם הראש מעל המים", תיארה רעות.
האירוע הדרמטי הגיע לסיומו ברגע החילוץ והמפגש המשפחתי הנרגש, שבו התאחדו הילדים עם אימם. כעבור שלוש שנים, בהתמודדות היום-יומית עם האבל וההיעדרות הכואבת של האב דביר שנרצח, מביעה רעות גאווה עצומה בבתה ואומרת לה: "את אמיצה בצורה בלתי רגילה, זאת גאווה להיות אימא שלך". לצד הגאווה, ההתמודדות עם השכול נמשכת בכל עת. "מאוד קשה לחיות כל הזמן בעצב. אנחנו מאוד משתדלים יום-יום להרים את הראש ולצמוח", מסבירה רעות, בעוד דריה מודה בכנות: "טיפה עצוב שוב פעם להתראיין בשביל זה, אי אפשר לחיות נורמלי מאז".