"התחבאתי מתחת לכיסא במשך שעתיים - לא זז, לא בוכה, רק פחד משתק"
במלאת 50 שנה לחטיפת מטוס אייר פראנס ובני הערובה הישראלים לאנטבה, סיפר בריאיון ל"העולם הבוקר" שי גרוס, שהיה ילד בן שש על הטיסה הגורלית, על הציפייה הגדולה לטיסה, רגעי האימה הפתאומיים והחזרה המעורערת למדינה האפריקאית אחרי כל השנים הללו. צפו בקטע המלא
במלאת 50 שנה לחטיפת מטוס אייר פראנס ובני הערובה הישראלים לאנטבה, סיפר שי גרוס, שהיה ילד בן שש על הטיסה הגורלית, את סיפורו האישי בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר". על אף שחלפו חמישה עשורים מאז מבצע החילוץ של סיירת מטכ"ל, ולמרות גילו הצעיר בזמן החטיפה, הזיכרון של גרוס נותר צרוב וברור.
הזיכרון החד של גרוס מחזיר אותו אל ההתרגשות הגדולה שלפני האסון, למה שהייתה אמורה להיות חוויה מכוננת עבור המשפחה. "קודם כל, זו הייתה פעם ראשונה שיצאנו מהארץ - שעלינו על מטוס, אני וההורים", הוא משחזר את תחושת הראשוניות של הטיול החלומי, שהיה אמור להסתיים בלוס אנג'לס. תחושת התמימות והשגרה נמשכה גם במהלך נחיתת הביניים באתונה.
כתבות נוספות מהמסך:
את השלווה הפסטורלית קטע רעש פתאומי שבישר את תחילת הסיוט. "פתאום אני שומע צעקות, מרים את הראש, רואה מולי את המחבל הגרמני והגרמניה רצים במעברים עם אקדח ורימון", מתאר גרוס את הרגע המצמרר שבו עולמו התהפך. "שואל את אמא ואבא מה קורה. ממש זוכר את זה", הוא נזכר, "אמא אומרת לי: 'שי, אני לא יודעת'".
"התחבאתי מתחת לכיסא במשך שעתיים - לא זז, לא בוכה, רק זוכר פחד משתק", גרוס מספר על רגעי האימה, "גם בגיל הזה הבנתי". על ביקורו באנטבה בשבוע שעבר, לראשונה מאז אותו האירוע הטראומטי, סיפר "כי כלום לא השתנה. הכול חזר אליי".