דוד נפל בקרב, אימו נפרדת בדמעות: "הייתה לי תחושה, ידעתי שזה יגיע אליי"
סרן דוד חזות ז"ל, מפקד מחלקה בגולני, נהרג בהיתקלות עם מחבל חיזבאללה. בהלווייתו, פנתה אימו גלית למנהיגים בקריאה לשמור על החיילים ולעצור את הלחימה: "שאני אהיה האחרונה בבקשה, מתחננת, תפסיקו לנהל את זה כמו חבורה של גאנגסטרים"
סרן דוד חזות ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 12 של חטיבת גולני, נפל בקרב בדרום לבנון בהיתקלות עם מחבל חיזבאללה. חזות, בן 21 מאשקלון, הותיר אחריו אם, אחות ובת זוג. בהלווייתו, זעקתה של אימו גלית הידהדה את כאבן של משפחות רבות: "די, מספיק על כל חייל שאנחנו מאבדים. די!". בהספד קורע לב היא פנתה למנהיגים בבקשה שישמרו על החיילים, וסיכמה את מסע הייסורים האישי שלה במשפט מצמרר: "עברתי עזה, עברתי איו"ש, עברתי לבנון - והפסדתי בלבנון".
כתבות נוספות מתוך "העולם הבוקר"
מאחורי זעקת השבר עומד סיפורו של מנהיג מלידה. חזות מספרת כי דוד ניחן בכישורי הנהגה עוד מימיו בתנועת הצופים, וגם לאחר שאיבד את אביו בגיל 15 וחצי, ידע לקום "מהשבר הכי גדול" ולהרים את עצמו. חלומו הברור היה לשרת בגולני, ולמרות חששותיה הוא התעקש: "אמר לי 'אימא, רק גולני, גולני זה החיים'". מסירות זו באה לידי ביטוי עמוק כמפקד בדאגתו לחייליו הבודדים והנזקקים, עבורם קנה אוכל מכספו וערך ביקורי בית כדי לוודא שלא חסר להם דבר.
מודעותו העמוקה לסכנה נחשפה במלואה בשיחה מטלטלת עם אימו, כשבועיים לפני שנפל. בשיחה זו, הוא ביקש ממנה בקשה ישירה וכואבת: "אם אני הולך, תרימי מהראש ואת ממשיכה". הוא השלים עם האפשרות הגרועה מכל, והסביר לה בפיכחון: "רק מי שנמצא בפנים יודע מה צריך לעשות שם, ואם כתוב לי ללכת ככה, אז כתוב לי". לפי עדותה של גלית, דוד אמר לה בשיחתם האחרונה שהיא תהיה "הדפיקה האחרונה בדלת". כעת, מתמודדת גלית עם כאב בלתי נתפס. "אני עוד לא מעכלת. אני לא יודעת איך לוקחים את זה מפה", היא מודה.