תרמו כליה מבלי להכיר את המושתלים

כשחיים ואסי הבינו שהם מוכנים לתרום כליה, הם לא חשבו שזה יהיה לאדם שהם לא מכירים - כך תכננו שני אנשים לתרום כליה האחד לאחיו והשני לחבר שלו ובסוף מצאו את עצמם בחדר הניתוח עם אדם זר לחלוטין.

"לפני כשנה הבנו שאין דרך חזרה ואחי אשר צריך תרומת כליה", מספר חיים בר. "עשיתי את הבדיקות והבנתי שאני לא מתאים לתרום לאחי לאשר. אבל כבר הייתי בתהליך והחלטתי לתרום ויהיה מה. ואכן מצאו לי התאמה ויכולתי לתרום".

"ברגע שהבנתי שיש חבר שצריך את העזרה שלי התייצבתי", מספר אסי זמיר, שתכנן לתרום את כליה לחברו רביב צוק. "התחלתי עם הבדיקות וגילו שאני מתאים לעשות תרומת כליה אבל לא לחבר שתכננתי לתרום לו". גם במקרה הזה נעשו הצלבות, זמיר נמצא מתאים לתרום למושתל זר והוא שמח לעשות את זה.

איך מרגישים התורמים היום - שבוע יום אחרי הניתוח? "יש כאבים מינוריים, אבל מתגמד לעומת התוצאה", מדגישים בר וזמיר.

"מאוד קשה למצוא מילים כי החזירו לנו את החיים", סיפר הבוקר רביב ממיטתו בבית החולים. "החיים לפני ההשתלות מאוד קשים. הגוף לא מתפקד והתחושות קשות. יום אחרי ההשתלה כבר הרגשתי את השינוי והיום, 8 ימים אחרי, אני מרגיש כמו שלא הרגשתי הרבה שנים".

"אנחנו מלויים כל תורם שבא לתרום כליה, כל תורם מציל אנשים בישראל, אנחנו מברכים על כל תורם", אומר פרופ רפי ביאר, יו"ר המרכז הלאומי להשתלות. "ההשתלות מהחי ממשיכות להתבצע אומנם הייתה הפוגה בעקבות הקורונה, אבל עכשיו כל תוכניות ההשתלות בישראל ממשיכות לעבוד. הסיכון הוא מאוד קטן לתורמים, אבל זה אצילות נפש לתרום. הם מצילים חיים".