"מסכנים את החיים שלנו, אבל אין לנו ברירה אחרת"
עבור יוסי לויט, חקלאי ממטולה, וחקלאים רבים אחרים מאזור הצפון, שגרת המלחמה מעולם לא פסקה. בריאיון ל"העולם הבוקר", הוא סיפר על העבודה ללא מיגון, שריפות שפוגעות ביבוליו בדיוק בשיא עונת הקטיף והתסכול מהמצב הבלתי נגמר. צפו בקטע המלא
עבור יוסי לויט, חקלאי ותושב מטולה, המציאות הביטחונית הבלתי נתפסת בצפון הפכה לשגרה כואבת. בימים האחרונים, נפילת רקטה סמוך למטע שלו גרמה לשריפה שכילתה יבול יקר ערך, בדיוק בשיא עונת הקטיף. "שרפה לי בערך חצי שורה של נקטרינות שהייתי אמור לקטוף אותם היום", הוא מתאר את ההפסד בריאיון ל"העולם הבוקר". אירוע זה אינו חריג, אלא חלק ממציאות מתמשכת עבור חקלאי האזור. "לילה, אפשר להגיד רגיל, בחודש וחצי האחרונים", מעיד לויט, "אזעקות בלתי פוסקות".
מעבר לנזק הכלכלי הישיר, העבודה החקלאית עצמה הפכה לשדה קרב יומיומי. לויט ופועליו יוצאים לשטחים הפתוחים ללא מיגון הולם, מודעים היטב לסכנה המרחפת מעליהם. "כמו שאתה אומר, מסכנים את החיים שלנו, אבל אין לנו ברירה אחרת", הוא מסביר את הבחירה להמשיך ולעבד את האדמה למרות האיום. התחושה היא שהמרחב האזרחי איבד ממשמעותו, והמטעים הפכו לחזית. "אנחנו בעצם חיים במוצב", הוא מוסיף.
כתבות נוספות מהמסך:
החיים ב'מוצב' גובים מחיר נפשי כבד, והדריכות המתמדת הפכה לחלק בלתי נפרד משגרת הקטיף. החשש מרחפני נפץ או איומים אחרים מחייב את לויט ופועליו לעבוד עם מבט תמידי לשמיים, בתחושת חרדה שאינה מרפה. כשנשאל אם הוא כל הזמן עובד עם "העיניים למעלה", תשובתו של לויט חדה וממחישה את המצב יותר מכל: "כן, שאני בחוץ, כן, כל הזמן. מסתכל, רואה, שומע". על רקע זה, הוא מביע תקווה ברורה שהפעם הטיפול בבעיה יהיה שונה. הוא מקווה שהמדינה תפעל למציאת פתרון יסודי ובר-קיימא, כזה שלא יסתפק בתיקונים זמניים או בפלסטרים. התסכול שלו נובע מההבנה שהמשך קיומה של החקלאות באזור, וביטחונו האישי שלו ושל עובדיו, תלויים בנקיטת פעולה החלטית וארוכת טווח.