ישב בכלא על הריגה והיום הוא עורך סולחות בהתנדבות

ג'ריר ג'אבר מטייבה ראה את אחיו הגדול נרצח מול עיניו בקטטה כשהיה רק בן 20, מלא בזעם ותסכול הוא החליט לנקום את הרצח, הוא הואשם בהריגה לאחר עסקת טיעון, נכנס לכלא ושם החליט לעבור שינוי ולצאת ממעגל האלימות ושפיכות הדמים. היום הוא עוסק בסולחות ומשמש כבורר בסכסוכים בין משפחות במגזר ועושה הכל כדי לבלום את מעגל הדמים.

"כשהייתי בן 20 נקלענו אחי הגדול ואני לקטטה בין חמולות בטייבה, במהלכה אחי נרצח", מספר ג'אבר. "לא הייתי ילד בעייתי לפני האירוע הזה, היו לי חלומות ושאיפות והייתי ילד טוב, אבל אחרי המקרה הזה היה בי המון זעם ורצון לנקמה, כעסתי על כל העולם והחלטתי שאני חייב לנקום. לא הצלחתי להגיע לאותו אדם שרצח את אחי, אז פגעתי בבן משפחה שלו. אחרי הליך משפטי שניהלתי הגעתי לעסקת טיעון והורשעתי בהריגה. זה ישמע מוזר, אבל אני לא אדם אלים, האלימות נכפתה עליי. ישבתי 6 שנים בכלא, במהלך המאסר שלי החלטתי שאני חייב לעצור את המעגל הזה וללמוד לשלוט בכעסים, החלטתי שאני הולך להשתחרר ולעשות הכל כדי שאף אחד לא יסבול כמוני.

כשהשתחרר מהכלא החל ג'אבר להתעניין בסולחות וביישוב סכסוכים במגזר הערבי. "התחלתי להיפגש עם בוררים ולראות איך הם עושים את זה והיום זה מה שאני עושה. אני מלמד אנשים מתוך הניסיון האישי שלי ועושה הכל כדי שאנשים לא יכנסו למעגל הזה של שפיכות דמים", הוא מאומר. "היום אנשים פונים אליי כדי שאגשר בין חמולות ואעשה סולחות, זה לא דבר פשוט, צריך לדעת לדבר בשפה שלהם, להבין את הנורמות והתרבות, בגלל הסיפור האישי שלי אני יכול לגשת לאותם אנשים ולגרום להם לפעול בהיגיון.
מי שמגיע אליי מבין שהוא מקבל על עצמו כל החלטה שאני אקבל, מילה זאת מילה, אין פה חוזה חתום ואין פה חוקים כתובים.

היום עובד ג'אבר גם עם משרד החינוך, עם העמותה שהקים שנקראת "חוג לכל ילד", והוא מרצה בפני ילדים צעירים ומספר את הסיפור שלו. "אני מלמד אותם על שליטה בכעסים ומנסה לשכנע אותם שלשבת בכלא זה לא משהו שהם רוצים להגיע אליו, לא משנה בשביל איזה כבוד. אפשר לנהוג אחרת, אפשר להוציא את האלימות מתוכנו ולעצור את המעגל הזה, זה לא דבר פשוט אבל צריך פה הרבה עבודה עיקשת וחינוך, בעיקר חינוך של הדור הצעיר. במלחמה, לא משנה אם היא בין מדינות או בין בני אדם - יש רק מפסידים".