קללות, השפלות ואלימות: מסע השנאה נגד בן ה-12 שעל הרצף האוטיסטי
נועה זיתון, אימו של שובל בן ה-12, חושפת כי בנה עובר מסע השפלות מתמשך מצד ילדים אחרים. בכאב היא מספרת שבנה אינו מבין את חומרת המעשים, וכי דווקא חוסר ההבנה שלו הוא "הנחמה הקטנה" שייתכן שמונעת ממנו לפגוע בעצמו
בעקבות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות ובו תועדה אלימות קשה, חשפה נועה זיתון את מסע ההשפלות המתמשך שעובר בנה, שובל בן ה-12, שנמצא על הרצף האוטיסטי. זיתון מדגישה כי אין מדובר באירוע בודד, אלא בהתעללות חוזרת ונשנית מצד ילדים אחרים. "זאת לא פעם ראשונה שהוא עובר, לצערי, התעללות", היא מספרת בכאב, "לפעמים זה אותם ילדים, לפעמים זה חבורה של ילדים. תמיד זה כמה ילדים נגדו".
הפער בין האלימות הקשה לבין תפיסתו של שובל את המתרחש, הוא כמעט בלתי נתפס. נועה מתארת מציאות שבה בנה אינו מודע כלל למעמדו כקורבן. באופן שובר לב, היא חושפת כי הוא כלל אינו מפרש את מעשיהם של הילדים האחרים כעוינים או פוגעניים. "הוא עוד קורא להם חברים", היא משתפת בכאב בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר", "הוא לא באמת מבין את הסיטואציה לעומק". הדיסוננס הקוגניטיבי הזה, בין האכזריות של המציאות החיצונית לבין עולמו הפנימי התמים של בנה, מהווה את ליבת הטרגדיה ומעצים את תחושת חוסר האונים המוחלטת שלה. היא נאלצת לצפות בבנה סובל מבלי שהוא אפילו מבין את מקור הסבל, מה שמותיר אותה לבדה במערכה, נושאת את מלוא כובד ההבנה והכאב.
כתבות נוספות מתוך "העולם הבוקר"
חוסר ההבנה של שובל מוביל את אימו לחשוף את חששותיה העמוקים והמטלטלים ביותר. היא מביעה בפתיחות אמונה מזעזעת, לפיה הבנתו המלאה של בנה את האלימות המופנית כלפיו הייתה עלולה להוביל לתוצאה קטלנית. "אני יכולה להגיד עם צער וכאב, שיכול להיות שאם הוא היה מבין, יכול להיות שעכשיו הוא לא היה פה", היא אומרת. באמירה שחושפת את מורכבות המצב, היא מוצאת נחמה מרה דווקא במצבו, שהופך למעין מנגנון הגנה מפני כאב נפשי הרסני. "זאת קצת הנחמה שלי, שהוא עם האוטיזם והוא אולי לא מבין עד הסוף את המשמעות של הדבר", היא מוסיפה, ומדגישה את המציאות הבלתי אפשרית שבה לקותו של בנה היא גם הדבר היחיד שמגן עליו מפני התמוטטות מוחלטת.
למרות שהאוטיזם של בנה עומד במרכז הסיפור האישי הכואב, זיתון מדגישה שהמסר שלה רחב הרבה יותר ונוגע לכל ילד באשר הוא. היא קוראת להפסיק את האלימות באופן גורף, ללא קשר למצבו של הקורבן, והופכת את כאבה הפרטי לקריאה דחופה למודעות חברתית. "אני שמה רגע בצד את זה שהילד שלי באמת על הרצף", היא מצהירה, "גם אם הוא ילד רגיל, לא צריך להתנהג אליו ככה, לא צריך לבוא חבורה של ילדים על ילד אחד".