דעות המקור 19.6.2012

(5:25 דקות)

רגע הזן האחרון שייך לחבר הכנסת אורי אריאל שאמר בערוץ הכנסת שלא צריך לגייס הומואים לצבא. שטות. אבל למה השטויות האלה כל כך מאיימות עלינו? אולי כשאורי אריאל מתראיין בערוץ הכנסת חל עליו המקרה הפילוסופי הידוע "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע- למי אכפת?!".

זה דבר אכזרי להגיד, אבל כדי שהמחאה החברתית תשוב ותתרומם, כדי שכולנו נרגיש שוב את התחושה המדהימה הזאת של קהילה שלוקחת את גורלה בידיה, כדי שזה יקרה - דפני ליף צריכה לצאת מהעניין וגם סתיו שפיר ורוב חברי השביעייה הסודית של קיץ 2011.

האמת היא שראשי המחאה מעולם לא היו ראשים של שום דבר. אנחנו נזקקנו לביטוי פרסונלי לזרמים האדירים ששטפו את הרחובות והם היו שם קודם. מיליוני האנשים שהזדהו עם המחאה, מאות האלפים שבאו לכיכר בלבלו אותם, טבעי, גרמו להם לחשוב שהסיפור הוא עליהם. אם הם רוצים לעשות משהו באמת גדול למען הרעיונות, שאני בטוח שהם באמת מאמינים בהם - הם צריכים לזוז הצידה, להיעלם ולחכות שדפני חדשה תיוולד.

"לישראל אין מדיניות חוץ", אמר פעם מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר - "יש לה רק מדיניות פנים". רבים בעולם הערבי חוששים מהשתלטות האסלאם הקיצוני. ניסיונות לחבור למתונים בעולם הערבי היא מדיניות חוץ מושכלת שעשויה למנף את השינויים לטובתנו, אבל זה דורש תעוזה, מעוף, יוזמה, ברם זו מדיניות שקשה מאוד להסביר לבוחרים בבית. להם קל לספר שהנה-הנה מתחדשת חזית הדרום.  

כמה מבריוני "יד ושם", שכנראה נשאר להם קצת צבע, החליטו לרסס אותו במוסף "הארץ". שני גראפיטיז, לא אחד. הראשון סתם ירוד. בתגובה לדו"ח המבקר על המרמרה ,נכתב במוסף, דו"ח שחשף התנהלות בעייתית של הדרג המדיני, מסר ראש הממשלה שמסיבות אישיות לא ראה את הסרט "מבצע אנטבה".

השני יותר נאלח. על הגבס של ביבי מרסס המוסף כתובת: ליוני זה לא היה קורה. חתום: אהוד. אני מנסה לחשוב איזו מהומת אלוהים הייתה פורצת אילו, למשל, מישהו מזבי-העט בתקשורת היה מעז לרמוז שדוד גרוסמן מייחצן את השכול האישי שלו דרך "אישה בורחת מבשורה". אבל את ביבי מותר לשפד עד, וכולל, יוני.  "הארץ " היה ונשאר עיתון הבית שלי, אבל אתם מבינים, ידידים יקרים שלי מהעיתון, למה בזמן האחרון נעשיתם קצת יותר מדי בלתי נסבלים?