דעות המקור 22.5.2012

(5:01 דקות)

נתחיל באמת הפשוטה, אנחנו ניאלץ לחיות פה עם סודנים עוד הרבה שנים.  כן וגם עם שב"חים מהשטחים. לא יעזרו ההפגנות ולא יעזרו הצעקות. הם פה, הם יישארו פה ויבואו עוד. הרבה. בגלל שלממשלת ישראל אין מדיניות בסוגיה - הפכה הצביעות למדיניות. ומי שקובע באמת כמה סודנים ושב"חים יחיו כאן הם כוחות השוק ולא ממשלות ישראל.

תעשיית המלונאות באילת - הרוב עובדים סודנים. בניקיון - סודנים. עבודות שחורות - סודנים ושב"חים. מדינת ישראל הפכה גן עדן לעבדות המודרנית. אז ראש הממשלה יקים עוד ועדה ויקרוץ לאלי ישי שיצעק ברדיו, אבל אף אחד לא באמת יעשה משהו. הנצלן יתעשר, הסודני מבסוט שיש עבודה, אתם תיהנו משירותים זולים ותמשיכו ליבב שככה אי אפשר להמשיך יותר.

לזכות מי אנחנו צריכים לזקוף את העובדה ששנאת זרים לא תורגמה כאן עדיין לרווחים פוליטיים? בשוויץ, אוסטריה, הולנד, צרפת זו מזמן מנייה עתירת בוחרים. גם לנו יש הרי בעיה אמיתית וממשלה חסרת מדיניות, אז איך זה שאצלנו זה נשאר ברמה של ברוך מרזל וכמה תושבים זועמים?

חמש סיבות אפשריות: המשבצת של שנאת זרים כבר תפוסה וייקח הרבה זמן להוציא את הערבים ממנה; שתיים, יש נושאים פוליטיים שפשוט לא תופסים אצלנו, למרבה המזל - הפלות, נישואים חד מיניים, עונש מוות; מפלגות של שנאת זרים מונעות בדרך כלל על ידי מנהיג כריזמטי. אצלנו, תודה לאל, יש את אלי ישי. לא סוחב; בסקרים של ארתור פינקלשטיין, כנראה, זה עדיין לא הביא בוחרים לאיווט ליברמן; חמש והפעם בלי ציניות - אולי יש בחברה שלנו משהו הומני יותר.

השבוע המליצה ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות לאפשר להומואים להשתמש בשירותי פונדקאות בישראל. אפשרות זו תינתן רק כאשר הפונדקאית תעשה זאת בהתנדבות, ללא תמורה כספית. מה שעומד פה באמת על הפרק הן זכויותיה של האישה, הפונדקאית, האמא. לכן אם מחליטים להרחיב את חוק הפונדקאות הישראלי, צריך לדאוג לתשלום גבוה לפונדקאית.

השבוע התעוררנו בבוקר וגילינו שדרום אפריקה החליטה על סימון מוצרים מההתנחלויות. אז למה החרם מצליח? יש לכך כל מיני סיבות. הנה אחת מרכזית: ידידנו בעולם אומרים לנו: "קשה להילחם עבורכם. ולא משום שאתם לא צודקים, אלא מכיוון שאתם לא יוזמים".