המקור 30.03.11

(45:52 דקות)

שנה וחצי יושבת ענת קם במעצר בית. עד היום לא ברור מה ניפח את הפרשה, בה הדליפה חיילת לשעבר בלשכת אלוף פיקוד המרכז מאות מסמכים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו, למימדים להם הגיעה.

אולי זה טמון בעובדה שעל הפרשה הוטל צו איסור הפרסום הדרקוני, שגרם למצב שבו כל המדינה דיברה על פרשה שכל פרטיה היו באינטרנט, רק לא בעברית. אולי משום שכשהתפוצצה ריחפו מעליה סעיפי האישום בעלי השם הבומבסטי כמו "ריגול חמור". ואולי היעלמותו של בלאו. מה שבטוח הוא שבטווח נמצאה קם, בחורה צעירה, שעשתה מעשה מטומטם ומצאה את עצמה מורשעת, צפויה לעונש כבד ומוקעת כמרגלת.

בכל תקופת שהייתה במעצר בית, תיעדה קם באמצעות מצלמה ביתית את הימים שחלפו עליה. התיעוד המיוחד חושף את הלבטים, החרטות וגם ההנאה הקטנה מתשומת הלב, לצד הפחד מנקמה בהוריה. בדרך היא גם מנסה להסביר מדוע פעלה כפי שפעלה. "הבנתי שאני נמצאת במוקד של הכיבוש. הכל התנקז אליי, אז ידעתי הכל. לכן עלתה לי המחשבה שאנשים יבואו יום אחד וישאלו על מה שקרה פה", היא הסבירה בראשית הדרך. עד לסיום התקופה, היא שינתה קצת את עמדתה.

מהצד אפשר לראות שתי סיבות אחרות למעשיה. האחת, נקמה במפקדיה. "אני לא יכולה לומר שאם המפקדים שלי היו מתנהגים אליי אחרת, הייתי מתנהגת אחרת", היא אומרת. סיבה שנייה אפשרית היא אולי אהבת הפרסום ויותר מכך - את האקשן של עולם העיתונאות. "הייתי במקום שיודע הכל", היא מסבירה. "זה היה גם ב'וואלה!', ידעתי דברים לפני כולם. כשהתפרסמה הכתבה, ידעתי שזה אני. לא ידעתי בדיוק מה יתפרסם, אבל כשזה עמד להתפרסם הוא אמר לי לשים לב. ברגע האמת הוא לא התקשר".

"ענת הייתה מטרה קלה"

לאורך 14 חודשי מאסר הבית שלה, החשש הגדול ביותר של קם היה שיפגעו בהוריה. לבסוף הגיעו מי שרצו לבית הוריה וריססו כתובות נאצה: "ענת קם - גיס חמישי", "קם בוגדים, קם זונות". " דיברתי עם אמא ושאלתי אותה: אבא ישן, הוא לא ישן בלילות, אז הוא ישן בימים. אני יודעת שישי להם יותר כוחות להתמודד מאשר להם", היא אומרת.

אבל ההורים תמיד היו שם לצדה, שברו חסכונות וסיפקו לה את מערכת ההגנה הטובה ביותר עם עורך דין צמרת ודובר. "אני חושבת שמצאו את ענת כמטרה קלה", מבהירה אמה של קם, עדה גרשט. "הנזק הפוטנציאלי שהיה יכול לגרום בועז הרפז היה גדול לאין ערוך מהנזק הפוטנציאלי של ענת. אם הוא לא היה כותב את המסמך ההוא, הממסד היה ממשיך לאתרג ולהגן עליו".

אמה מודה שידעה כמעט מרגע פרסום הכתבה שבתה עומדת מאחורי המידע המודלף. עם זאת, עד היום היא לא ניסתה לברר מה היה המניע שלה. "מעולם לא שאלנו למה", היא מדגישה. "כשילד מטפס על העת ונופל ושובר את היד, אתה מטבפל ביד השבורה, לא שואל למה".

"לא הערכתי עד כמה חמור המעשה שלי"

אחרי 14 חודשים במעצר בית הגיעה עסקת הטיעון. קם הודתה בריגול חמור - החזקת מסמכים מסווגים שלא בסמכות, אולם ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה. העונש המירבי: 15 שנה בכלא. שני הצדדים הותירו את ההחלטה על העונש לבית המשפט. עם זאת, החתימה על הסדר הטיעון איפשרה לקם לעשות מה שלא עשתה חודשים ארוכים - לצאת מהבית.

במשך 14 חודשים גילתה קם את הפנים האמיתיות של קרוביה, או יותר נכון, של המציאות במעצר בית. השותף לדירה עזב ואיש לא בא להחליפו. רק אדם אחד הסכים להעסיק אותה ככותבת טוקבקים, אך סירה להיחשף. גם החברים הקרובים החלו להגיע פחות ופחות. עם החתימה על עסקת הטיעון מקל בית המשפט על תנאי מעצרה ונותן לה לשהות בבית ללא השגחה ולצאת ממנו למשך שעתיים שלוש פעמים בשבוע. "אני לא מרגישה מה אנשים חושבים. אם היית מצניח אותי במקום אחר, התגובות לא היו סימפטיות", היא אומרת.

בשנה וחצי שחלפו השתנו גם דברים אחרים. אחרי כל-כך הרבה חודשים בבית, היא גם סודקת במעט את התירוץ האדיאולוגי למעשיה. "הרבה יותר קל לי לראות בזה מעשה קצת אידאולוגי ונעלה מאשר קלות דעת", היא מסכמת. "אני חייבת להגיד שזה היה הרבה יותר קלות דעת. הייתי בחורה צעירה שלא הבינה הרבה מהחיים שלה. לא הערכתי עד כמה חמור המעשה שלי. אלה דברים שאני מבינה בדיעבד. התבגרתי, החכמתי. הבנתי שזו לא דרך לפעול".