יומן מסע ממצרים: שבוע עם המפגינים בקהיר

קהיר בשבוע של המהפכה היא עיר השרויה בכאוס. סיור בה במהלך השבוע הכי דרמטי של מצרים חושף תושבים מיואשים ומפוחדים, אנשי מוחבאראת וצבא לחוצים ושנאת ישראל עצומה.

המחאה האזרחית נגד הנשיא חוסני מובארק הביאה למעשי ביזה המוניים. גם המוזיאון הלאומי הסמוך לבניין מפלגת השלטון נבזז והחיילים שהוצבו לשמור עליו, קוראים למפגינים לעזוב את המקום ולהגן על בתיהם. אף אחד לא שעה לקריאות אולם בשעות הלילה, כשהעיר הופכת לעיר רפאים, מתגלים ברחובות ובשכונות מחסומים מאולתרים של התושבים שיצאו להגן על רכושם. אותם מאבטחים לא רשמיים חמושים באלות ובודקים כל אדם חשוד שלא מתגורר באזור.

בתוך ההמון הצועד לכיכר א-תחריר נשמע קול אישה. זוהי נרימן, דיילת אוויר בת 25 המחלקת את זמנה בין אירופה לקהיר. היא החליטה להישאר במולדת אחרי שקיבלה הודעות בפייסבוק על ההפגנות הקרבות. נרימן קוראת למובארק לעזוב את תפקידו אבל נחושה לעשות זאת בלי אלימות, בדומה לשאר המפגינים. מה יקרה ביום שאחרי עזיבת מובארק, היא עדיין לא יודעת אבל היא משוכנעת שמבין 80 מיליוני המצרים, אפשר יהיה למצוא לפחות אדם אחד ראוי.

להיות ישראלי באותו ציר מרכזי בקהיר מהווה בימים אלו סכנת חיים. ברחוב יש שנאה עצומה לישראל וכל ישראלי מסומן ישר. גם אנשי הצבא והמוחאבראת שעצרו את ורדי פעלו בצורה אגרסיבית למשמע המילה "ישראל". הכתב נלקח לחקירה בבניין הטלוויזיה המצרית שהפך למפקדת הצבא בקהיר. הוא הוכנס לחדר שהוסב לחדר חקירות, הועמד עם הפנים אל הקיר, נקרא לפסק רגליים ולשכב על הרצפה על הבטן. לבסוף שוחרר לאחר שהסביר לאחד מאנשי המוחאבראת שהוא עיתונאי אולם נאלץ לעזוב את מצרים מכיוון שנחשף בקרב ההמונים.