"או שאני מאוד מוכשר, או שאני לקקן לאגו הישראלי"

(21:22 דקות)

יש לו טור במוסף "הארץ" וסדרה פופולארית בפריים טיים. הוא חושף בכתיבתו את הצביעות היהודית שסביבו ובאותו זמן גם מבקר חריף של החברה הערבית-ישראלית. עכשיו יש לו רב מכר חדש, ועדיין הוא משוכנע שבתחרות החרדה של המזרח התיכון, הוא מנצח את כולם.

"או שאני מאד מוכשר או שאני לקקן ועושה נעים לאגו הישראלי", עונה סייד קשוע כשנשאל איך פרץ את תקרת הזכוכית הישארלית.

סייד קשוע, בן 35, תסריטאי טלוויזיה ועיתונאי בעל טור ב"הארץ", עבר לאחרונה עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים למערב ירושלים, לבית בשכונה היהודית רמת דניה.

"אני עברתי לשכונה הזאת כדי שתהיה לי כתובת, לא להיות הערבי שגר ליד הפח הירוק", מסביר קשוע את המעבר ומוסיף "התלאות של המעבר היו יותר נפשיות, היה לי מאד קשה בהתחלה. אני לא יודע אם זו הייתה החלטה נכונה".

מאז שעזב קשוע את הכפר במשולש לטובת לימודים בפנימייה, לא חזר אליו. לא אחרי שסיים את הלימודים באוניברסיטה, לא אחרי החתונה, לא כשנולדה ביתו הבכורה. בכל הזמן הזה, בכפר עמד בית מוכן שהמתין לו. "כשעברתי לעיר בפעם הראשונה בגיל 15, זה היה סיוט. בכיתי חודשים, אבל אחרי התיכון הבנתי שאני לא יכול לחזור לטירה אף פעם".

לפני 7 שנים, בעקבות משבר כלכלי ולחצים של רעייתו, חזר. החזרה החזיקה מעמד 5 חודשים בלבד.

 הטור השבועי שהוא כותב גורר תגובות קשות מסביבתו, בעיקר כשעוסק באירועים שבין החברות, היהודית והערבית.

"זה שיש טורים מסוימים שאתה יכול לצטט מהם משפטים מסויימים ולהפיץ אותם בכל הפקסים של טירה ולחלק אותם במסגדים, זה בדיוק ההיפך מכוונת המשורר" הוא אומר ומוסיף "לגלות שמדברים עליך במסגדים, שמפיצים עליך כרוזים עם קללות, זה לא נעים".

בשנת 2002 יצא ספרו הראשון "ערבים רוקדים" שכיכב שבועות ארוכים בטבלאות רבי המכר. הספר תורגם לאיטלקית, גרמנית, צרפתית, הולנדית ואנגלית. בשנת 2004 יצא ספרו "ויהי בוקר" ובימים אלו רואה אור ספר חדש "גוף שני יחיד".

יש מקום אחד שבו מרשה לעצמו קשוע לפרוק כל עול - הפאב האהוב עליו ליד ביתו, "זה המקום היחיד שאני מאבד שליטה".