המקור: איך נראים חייהם של 2,000 יהודים בין 45,000 מוסלמים?

בקריאת הטקסט הבא, אנא הצטרפו אליי להנחה שהנטייה של רוב הציבור לימין הפוליטי לא נובעת מאמונה דתית בדבר קדושת הקרקע, אלא מתוך התפיסה שבג'ונגל במזרח התיכון, צריכים להפגין כוח ולא הססנות, ותרנות והפגנת חולשה. רק המיעוט בימין הפוליטי בישראל מונע מחזונו של הנביא יחזקאל על הבית השלישי.

אחרי שבתקווה סיכמנו על ההנחה הזאת, בואו נדמיין כי לפתע, בלי ששמנו לב, צמח לידינו מנהיג ימין פרגמטי עם חזון, כזה שמותיר את דמותו של מנחם בגין (מנהיג הימין הגדול האחרון), כדמות מעורפלת באבק ההיסטוריה. ואז, המנהיג הזה, מתוך כוח ועוצמה פוליטית, מחליט לסיים את הסכסוך עם השכנים ולהגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, שכולל הסדרים חדשים בירושלים. מה עושים? עכשיו באמת צריך (ואני לא יכול להוציא את המלים האלה מבלי להיזכר בזכוכית המנופצת של פרס וערפאת שליוותה את מערכת הבחירות ב-1996) לחלק את ירושלים. אפשר?

זו בדיוק השאלה שרביב, אני ומערכת "המקור" מעמידים בפרק השני של הפרויקט "שבויים בחלומה". לשם כך אנחנו מגיעים הפעם לנקודות החיכוך הכי קשות שנוצרו בירושלים מאז 67', ובעיקר להתיישבות היהודית בלב השכונות הערביות - סילוואן, ראס אל-עמוד, והרובע המוסלמי. סך הכל כ-2,000 יהודים בקרב אוכלוסיה של 45 אלף מוסלמים. רק לשם המחשה עלות האבטחה של היהודים הללו היא יותר ממאה מיליון שקלים בשנה.

אנחנו פוגשים בעיר העתיקה את מוביל ההתיישבות היהודית באזורים המוסלמיים בירושלים, מתי דן (סרבן ראיונות עיקש). הוא מתגאה, בצדק מבחינתו, בהצלחה הכבירה של עמותות הימין. קחו לדוגמה את עמותת אלע"ד שנחשבה בתחילת המילניום כעמותת ימין קיצונית (היו כאלה שראו אותה כסהרורית). היום היא בלב הקונצנזוס. אין יותר מגן לאומי "עיר דוד" כדי להוכיח זאת; היא מספקת טיולים מדהימים, בין השאר באמצעות סאגווי, בירושלים הקדומה. הטיול אגב הוא נהדר ומעשיר, אלא שהבעיה קצת יותר מורכבת - גם שכונת סילוואן הסמוכה, שהיא שכונת מגורים מוסלמית צפופה, הוכרזה באופן מניפולטיבי כגן לאומי, הכל כדי לקבע עובדות בשטח.

אז אפשר בכלל להעלות על הדעת חלוקה? אנחנו שומעים בפרק עמדות מפתיעות. דני תרזה, שחתום על הקמת גדר ההפרדה, שכוללת את פרויקט "עוטף ירושלים" (החומה בין ירושלים לפלסטין, וכפי שראינו בפרק הקודם גם חילקה בפועל את ירושלים המאוחדת), סומן בעבר כאיש ימין. הוא איש דתי שחי בכפר אדומים שטוען שאפשר וצריך לחלק את ירושלים, או יותר נכון, עכשיו עוד אפשר. אפשר למצוא פתרון לשכונות המבודדות (פסגת זאב ונווה יעקב) ואפשר ליצור מסופי מעבר. אפשר הכל. אלא שלדבריו ככל שעובר הזמן עמותות "עטרת כהנים" ועמותת "אלע"ד" יוצרות מציאות שאי אפשר יהיה לחזור ממנה, וכך הסיכוי של אותו מנהיג (שעוד לא הבחנו שצומח בקרבנו) להגיע להסדר מדיני הולך ופוחת.

מצד שני האולטרה שמאלן, מירון בנבנישתי מתנגד נחרצות לחלוקת העיר. ירושלים, הוא אומר, לא שווה את שמה אם תהיה מחולקת. העיר, לדבריו, לא תוכל להתקיים אם תהיה מחולקת. כל מי שטוען שיש לו פתרון, הוא אומר, הוא לא יותר משרלטן.

אז מה השורה התחתונה? אין אחת. אבל אחרי שהערב תסתובבו יחד אתנו במעלה זיתים בראס אל עמוד, ברובע המוסלמי וגם תחשפו ליום בחיי יוסי וזוהיר שכנים קרובים בשכונת סילוואן הצפופה, שרחובותיה כבר מלאים בצלבי קרס ובכתובות של דאע"ש, יהיה לכם מעט יותר ידע כדי לגבש עמדה.