פרויקט המקור: "ערפאת לחץ את ידי בחוזקה, 'רק שברק לא ייקח אותי כמובן מאליו'"

ליאסר ערפאת אולי היתה יכולת פיקוד מרשימה, ורבים סרו למרותו - אבל יושב הראש של אש"ף ובהמשך של הרשות הפלסטינית, בערוב ימיו, חשש דווקא מהאפשרות שפשוט יישכח.

אהרון מילר, מהיועצים הוותיקים והמוערכים בצוות השלום ואחד ממקורביו של הנשיא דאז ביל קלינטון, סיפר לפרויקט "המקור - סודות שיחות השלום" על שיחה מייצגת שהיתה לו עם ערפאת ברמאללה. אותו ערפאת, שהיה רגיל לנזוף במראיינים בטלוויזיה על כך שלא נהגו לו בכבוד וידע להיעלב בעת הצורך, חשש ממקומו בסדר החשיבות האיזורי, שהשתנה באותן שנים.

>> לכתבות נוספות בפרויקט המקור
סודות שיחות השלום: פרק 1 המלא
טור: מה היתה הטעות הגדולה ביותר בקמפ דייויד?
מדוע נזפה השרה אולברייט בסגן ראש השב"כ לשעבר?
"לא היה אדם שקלינטון אהב יותר מאשר רבין"

הכביסה המלוכלכת של השיחות. כלומר, במובן המילולי

"ישבנו ברמאללה, כאשר הוא שמע על העובדה שפארוק א-שרע (שר החוץ הסורי) ואהוד ברק מתכוונים להגיע לשפרדסטאון. כל העוזרים שלו, סאאב (עריקאת, ר.ד) וכל היתר, נראו מאוד שמחים, עכשיו כאשר יש גם משא ומתן סורי, וכמה יהי הנהדר אם חיזבאללה יהיה תחת שליטה... אבל ערפאת לא אמר דבר.

"ישבתי לידו", ממשיך מילר ונזכר, "והוא לקח את ידי ומחץ אותה בחוזקה, ואמר 'אל תתן לברק לקחת אותי כמובן מאליו'. זה מה שהוא אמר".

מילר מסיים את האנקדוטה: "אני לא כאן כדי להגן ערפאת; הוא היה מנהיג עיקש ופרובלמטי. לא היינו מסוגלים להגיע להסכם איתו, לא היינו מסוגלים להגיע להסכם בלעדיו, וזו היתה הבעיה הבסיסית באותן שנים. אבל בעיניי, לא היה בכלל ספק שהמרדף אחרי סוריה היה טעות בסיסית. בדיעבד, התברר שצדקתי".